בית פוריכ, חווארה, יום ג' 11.12.07, בוקר

יום רגוע במיוחד. כמעט ואין תורים בצומת תפוח. בבוקר אין מחסום בצומת יצהר. העמידו אותו יותר מאוחר, כשחזרנו.בחווארה יש מעט יוצאים אך הרבה נכנסים. מגרש החניה עמוס כרגיל, ולמרבה הפלא נקי. מישהו דאג לנקות ולאסוף את האשפה. יש גם כמה דוכנים: מוכרים קפה, כעכים, אפילו צמחי תבלין לשתילה.מפקד המחסום, א. מקבל את פנינו בחיוך ובאדיבות. בשיחה הקצרה שאנו מנהלות אתו הוא מתגלה כאדם הומאני ורגיש, המתייחס לפלשתינאים כאל בני אדם כמוהו. כנראה שבהשפעתו ובהדרכתו כל הצוות במקום מתנהג ביעילות ובהגינות.
 
גם בבית פוריק יש מעט מאוד עוברים. כשרק התקרבנו למחסום החיילים מקבלים את פנינו, כולם ביחד, בקריאות שנחזור לאחור. המפקד בא לקראתנו ומסביר לנו, באדיבות אך בתקיפות, שאסור לנו לעבור את הפס הלבן, שמסומן על הכביש עוד לפני הכניסה למחסום. כלומר, אין שום אפשרות לעמוד אפילו ליד הקרוסלות כדי שאפשר יהיה לראות מה קורה שם.

מאחר ולא היה תור, והכל היה רגוע, החלטנו לקבל את הגזירה והתרחקנו. לא רצינו לעורר מהומה. אך הגיע הזמן שעניין הפס המונע מאתנו להתקרב יסודר.