קלנדיה וביר נבאללה

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
22/04/2007
|
Afternoon

קלנדיה, ביר-נבאלה, יום ראשון, ה-22 באפריל 2007, משמרת אחה"צ.משקיפות: נתניה ג., פיליס ו., ליזי ש. ותמר פ. (מדווחת).ערב יום הזיכרון.מחסום קלנדיה:3.40 – בבואנו שני מסלולי בידוק היו פעילים, המעבר למת"ק היה נעול והחייל בעמדה הודיע למבקשים לעבור שמשרדי המ"ק סגורים. ממרחק הצלחנו לראות שבסככת ההמתנה מצויים מספר אנשים ויש כאלו שעדיין נכנסים למשרדים, אך טענה זאת לא שכנעה את החייל המופקד על הכפתור לפתוח את המעבר. מספר דקות אח"כ הזדמן למקום סגן אבו-רוקן נציג המת"ק והורה לפתוח את הקרוסלה. בשעה 4.00 ארעה הפסקת חשמל בכל שטח המחסום, האנשים שמצאו עצמם כלואים בתוך המעבר לא יכלו לשוב לאחור, מפקד יחידת המעבריםinfo-icon סג"מ דניאל החל לבדוק את האנשים ותעודותיהם ללא המכשור המיוחד ולהעבירם דרך השער.כשעברנו אל מחסום הרכבים נוכחנו לראות שעקב התקלה בחשמל ננעלה הקרוסלה דרכה עוברים מירושלים צפונה וקבוצה גדולה של אנשים הצטופפה לפני המעבר, הלחיצות על כפתור האינטרקום נותרו ללא מענה, רק סבב טלפונים שלנו הזעיק למקום את דניאל ששחרר את המעבר כשמבט של אכזבה על פניו. בשעה 4.30 פנה אל ליזי אבו-נאצר, תושב עזה, שבשעות הבוקר שב עם בתו מירדן דרך מעבר אלנבי, הבת עברה בירדן ניתוח בעינה ושניהם ביקשו אישור להמשיך בדרכם לעזה. משום שמשרד המת"ק היה סגור הם נזקקו לעזרתנו. ליזי טלפנה למוקד ההומניטארי, המוקדן העביר אותה למת"ק עזה, שהעביר אותה לחמ"ל איו"ש, שהעביר אותה למת"ק עוטף (=קלנדיה) שהחזיר אותה למוקד ההומניטארי שהחזיר אותה שוב למת"ק עוטף (=קלנדיה). גם אני הצטרפתי לחד גדיא זה של "הגדת יום העצמאות", טילפנתי לשאדי שכרגיל לא ענה, לקובי שלא ענה אבל חזר אלי אחרי כמה דקות וסיפר ששניהם בהשתלמות, טלפנתי ללישכת המינהל ושם אמר לי בחור שסרב להזדהות שאומר לאבו-נאצר ובתו לבוא למחרת וניתק "עלי" את הטלפון, טלפנתי לצידקי ממן שביקש שאמסור לו את הפרטים האישיים של שני האנשים והבטיח לטפל במקרה ולהודיע לי על התקדמות הטיפול, הוא אמנם חזר וטלפן אלי ועדכן על המשך הטיפול וביקש להתאזר בסבלנות, אך שבשעה 6.00 (כנראה עם סיום יום עבודתו) נעלם ולא ניתן היה יותר להשיג אותו. כך, ליזי (שהגיעה לקשר טלפוני עם חייל בשם חוסאם המשרת במת"ק עוטף ושהיה מאד אמפאטי ומסייע) ואני (בקשר עם צידקי ממן), עמדנו בתוך המחסום בחברתו של אבו-נאצר והנהג שהוביל אותו כל אותו היום והמתנו להנפקת האישור בפתחו של מסלול 5. בתו של באו-נאצר ישבה והמתינה כל אותן שעות במכונית ברחבת החנייה. 5.15- אבו-נאצר נקרא להיכנס למשרדי המת"ק, אנחנו המתנו ולא הורשנו להתלוות אליו.ההמתנה התארכה, בשלב מסוים הגיע דניאל, עמד מולי ושאל בטון שקט ומקנטר אם זה מה שאני עושה ביום שכזה ולא הולכת לטכסי האזכרות, באותו הטון השקט עניתי שבערב זה בחרתי לטפל באנשים החיים ולא במתים ; זמן מה אח"כ חלפה על פנינו חבורת חיילים, חיילת (שבעבר הרימה רובה מול ליזי) צעקה לעבר דניאל:"למה לא מעיפים אותן"? 6.10- אבו-נאצר שב אלינו ללא האישור, נאמר לו שהמחשבים "נפלו" ושעליו להגיע למת"ק רמאללה, ליזי בררה את הדברים עם חוסאם שהבטיח שעוד באותו הערב האישור יינתן ושהוא ערב לכך שהאב ובתו יוכלו לעבור את מחסום ארז. אבו-נאצר ובתו נסעו למת"ק רמאללה, החלפנו עמו מספרי טלפון. פיליס ונתניה שכל אותה עת השקיפו על מהלך הבידוק במסלול מספר 1, פגשו אחות שעובדת בבית-חולים במזרח ירושלים אשר שבה מיום השתלמות ברמאללה וכשהגיעה למחסום נוכחה לגלות שבבקר, כשנחפזה לצאת ממעונות הסגל הרפואי לקחה תיק אחר מזה שבו היתה תעודת הזהות והייתה לה רק תעודה המעידה על היותה אחות. פיליס הציעה לה להזעיק את שותפתה לחדר, אלא שזו הייתה בחופשה. פיליס טלפנה למוקד ההומניטארי, משם בדקו את זהותה עפ"י מספר ת.ז. ופרטים אחרים ותוך 20 דקות אישרו לה לעבור לירושלים.מחסום ביר-נבאלה:6.35 – לפני המחסום היה תור של 44 מכוניות, קצב המעבר היה איטי מאד. תזמנו 25 דקות עד שהגענו לראש התור. בדרך חזרה ספרנו רק 25 מכוניות ממתינות משום שבינתיים נפתח מסלול בידוק נוסף ע"י קצין שהגיע למקום. הוראות הבידול במחסום זה משתנות משבוע לשבוע, עכשיו נאסרת הכניסה לביר-נבאלה ל"שומרונים" (תושבי השומרון), כתוצאה מגזירה זו גם תושבי הכפר קלנדיה אינם יכולים לארח את אנשי השומרון (אימתנו את הדבר עם הקצין בשטח). המשך תלאותיהם של אבו-נאצר ובתו:האב ובתו המתינו במת"ק רמאללה למעלה משעתיים, רק בשעה 8.45 אישור המעבר לעזה ניתן להם והם התפנו לאכול דבר מה אחרי יום ארוך ומתיש של טרטורים. למרות ההבטחה שיוכלו לעבור במחסום ארז (רשמית הוא נסגר בשעה 9.00), הם החליטו להישאר לישון ברמאללה ולשוב לביתם בבקר שלמחרת.הבקר, יום שני, 23.4.07, טלפן אבו-נאצר לליזי וסיפר שהחיילים במחסום קלנדיה מונעים ממנו את המעבר, רק לאחר שליזי התקשרה למוקד ההומניטארי ומשם טלפנו לקלנדיה, הצליחו האב ובתו לחצות את המחסום ולנסוע לביתם. חג-שמח.