חווארה - קשיש שאינו יכול ללכת נאלץ לרדת מהמונית שהביאה אותו למחסום ולחפש מונית אחרי המחסום

07.50 - צומת תפוח: אין מכוניות.

חווארה המפקד הוא ב. הוא עדיין "אינו מעוניין לדבר אתנו" אך כשהתעקשנו, באדיבות, לשאול אותו כמה שאלות בנוגע לדברים שקרו במחסום, ענה לנו, אם כי מתוך אי נוחות רבה. כנראה בהשפעתו, גם החיילים האחרים מתקשים לקבל את נוכחותנו. האחראית על המ"צ שואלת את נורית (המצלמת במצלמת וידאו) אם יש לה רישיון לצלם, ומבקשת שתציג לה את הרישיון ... (כוחו של הרגל...) הבוקר קר, וגשם מתחיל לרדת. התור לא ארוך, והרבה חיילים מסתובבים בשטח, משועממים. מתוך מונית היוצאת משכם נשלף שק גדול. החיילים פותחים, מסתכלים, מתייעצים ביניהם ומחליטים: חוזר לשכם. מסתבר שבמונית יש שני שקים עם חבילות סיגריות. לשאלתנו, למה עליו לחזור, אנו נענות שמכונית הבידוק אינה פועלת. בגלל הגשם... (קשה מאוד להבין למה הגשם מפריע למכונית הבידוק לפעול. וחוץ מזה: לפני שהביאו את מכונית הבידוק, הרי ערכו בדיקה ידנית, אז מה הקטע ? נראה לנו שיותר משיש כאן איזו כוונת מכוון להתעלל ולהציק לאנשים, יש, מצד החיילים, בעיקר אדישות מוחלטת לטרטור ולהצקות שהם גורמים, כשהם פועלים "לפי החוק" – כדבריהם. מדהים ומדכא לראות איך נערים בני 18 הופכים בקלות ובמהירות כזו לבירוקרטים קהי חושים.

8.45- מגיעה מונית שרוצה להכנס לשכם. יש בה אדם קשיש שאינו יכול ללכת. אך למונית אין רישיון כניסה. כל התחינות של נהג המונית לא עוזרות. יש חוק ויש סדר. הקשיש יוצא ועומד בגשם. רואים שהוא לא מסוגל ללכת. אנחנו מנסות לדבר אל לב החיילים: זה היה יכול להיות הסבא שלכם. החיילים מביאים לו מטריה, ומאפשרים לנהג הטקסי לעבור לכוון שכם, כדי להזמין מונית, שתורשה להגיע עד למחסום ולאסוף את הנוסע. לא ראינו איך נגמרה הפרשה, כי בינתיים התקבלה הוראה לעכב את הנכנסים לשכם ולבדוק את תעודותיהם. תוך דקות ספורות נוצרה התקהלות של עשרות אנשים בכניסה למסדרות המעבר לתוך שכם התחום בין שתי גדרות. המתח במקום הולך וגובר. אנחנו מדברות עם ב., ומבקשות שלפחות יאפשרו לנשים ולזקנים לעבור ללא בדיקה. כך אמנם נעשה. בנקודת הבידוק הארעית שנוצרה יש התקהלות של עשרות רבות של אנשים, שתעודותיהם נבדקות. החיילים מאפשרים מדי פעם לקבוצות נשים וזקנים לעבור. הגשם מתחזק וקר מאוד. נשים עם תינוקות בזרועותיהן, קשישים. יש אווירה של מתח וחרדה. אנחנו מטלפנות לאבואני במת"ק ומתארות את המצב, והוא מבטיח לעשות משהו. בינתיים גם מכוון היציאה משכם עצרו את המעבר, והחיילים מקיימים מעין מסיבה עליזה בצל קורתו של המחסום. בנים ובנות נהנים ביחד. לא נראה שממש מזיז להם מה שקורה. ואולי זו אדישות מעושה, מכיוון שבעצם הם חסרי אונים ופועלים על פי ההוראות שהם מקבלים?

ליד המחסום נמצאים כבר 4 ג'יפים, וקצינים מסתובבים בשטח.

9.15 מגיעה כנראה הוראה להפסיק את הבדיקה המיוחדת. הפקק משתחרר בבת אחת וההמון זורם במעבר אל תוך שכם. המעבר משכם החוצה מתחדש אף הוא, באיטיות מעצבנת. רטוב וקר מאוד. גם לחיילים, וגם לנו, אנחנו חייבות לסיים מוקדם יותר, ועוזבות את המקום בלב כבד.

ביצהר ובתפוח אין מכוניות.