קלנדיה וביר נבאללה
קלנדיה, ביר-נבאללה, יום ראשון, ה-17 בדצמבר 2006, משמרת אחה"צמשקיפות: פיליס ו. תמר פ.מחסום קלנדיה:לאורך כל זמן שהותנו במחסום פעל מסלול מס. 1 וכשהתארך התור נפתח מסלול מס. 4 לבעלי תעודות כחולות. המעבר לסככת המת"ק נמנע מאיתנו, מפקד המחסום- סג"ם עמיר מלכה סיפר שזו הוראתו של פקד אבוחצירה, אמרנו שמהיותנו אזרחיות ישראליות זכותנו לשהות בכל מקום שאינו שטח A ששוהים בו הפלסטינים, על כך השיב שוטר מג"ב שאיבטח את עמיר:"תביאו מסמך שמאשר את הטענה", פנינו שוב לנטע ע. שתפעל אצל עורכות הדין להוצאת צו שכזה. פיליס שוחחה עם אולג טלפונית ושאלה אותו למי אמורים מנועי שב"כ למסור את מכתב החנינה, אולג לא מכיר נוהל שכזה אבל המליץ לומר למנועים שבכל יום חמישי יש קבלת קהל במחנה עופר במשרד השב"כ.מחסום ביר-נבאללה/מרקם-חיים:לפני מחסום ביר-נבאללה התפתל טור של 36 מכוניות, זמן ההמתנה מזנבו של התור ועד המחסום היה 30 דקות. המפקד במקום סג"מ אביב הפנה את המכוניות לדרך צדדית, ימינה מהכביש, שם נבדקו תעודות הזהות של הנוסעים במטרה לוודא שכל מי שנכנס לביר-נבאללה הינו תושב המקום עפ"י הרישום בתעודה. האנשים שיצאו מהמוניות וצעדו ברגל לעבר המחסום (כדי להקדים ולהגיע לביתם), חויבו להרים את חולצתם להראות את בטנם תחילה ואז להסתובב לאחור כדי שאביב יוכל לראות גם את גבם - המצלמה שהוצאתי מהתיק שמה קץ למחזה שבודאי חזר ונשנה כשעזבנו את המקום. חייל בשם שי, יד ימינו של המפקד, הסביר לנו שהכניסה לביר-נבאללה אסורה באופן גורף לכל מי שאינו תושב המקום כולל אותנו. האם אלו הוראות חדשות או הרחבת הפקודות ביוזמת החיילים במקום? כשעזבנו (בשעה 5.30) ספרנו 43 מכוניות.