בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ג' 27.11.07, בוקר

צופות: 
עירית אורחת, עדנה ק. ויעל פ. (מדווחת).
27/11/2007
|
בוקר

      הבהרה - סיור שעדנה שותפה בו אינו סיור שגרתי. אמנם ביקרנו במחסומים, אבל עיקר המשמרת התנהל ביניהם, בשיחות עם מקומיים במגרשי החנייה, בבית קפה בכפר וכו'.     

חוארה
נתקלנו בשתי נשים וילדיהן, סיפרו שבעליהן ירדניים ומשוללי זכויות ומעבר לכך - בעיה ממשית, כרגע, אחד הילדים כבד שמיעה ואינו מטופל כראוי (למרות ששילמה 400 ש"ח, שודאי שהם סכום אגדי עבורה). עדנה לקחה את כל הפרטים האפשריים והבטיחה לנסות לעזור באמצעות רופאים לזכויות אדם.     
במקום אחר שוחחנו (בעיקר עדנה, כמובן, בערבית השוטפת שבפיה) עם קבוצה של גברים. מין שיחות חולין - הסבירו לנו שהשקט במחסומים היום נובע מועידת אנאפוליס שברקע. להם אישית ברור שיש להתפשר - יותר מגבוללות 67 לא יקבלו לכן "יש ללכת על זה".     

בתחילת היום בזעתרה (תפוח) -
תור ארוך ואיטי מצפון. נהג מונית ונוסעיו מעוכביםinfo-icon ותעודותיהם נלקחו. כל אוטובוס שמגיע נעצר ונוסעיו מורדים לביקורת. מסתבר שהמונית נעצרה כ"עונש" הנהג לא ציית להוראות המפקד וניסה להתחכם. אחרי שיחת הבהרה קצרה מפקד המחסום נאות להשיב לנוסעים את התעודות "אבל לא לנהג, הם לא אשמים, שילכו". בינתיים הגיע מפקד בדרגת סא"ל, אחרי כמה מילים חלקלקות עדנה הצליחה "להוציא" ממנו שודאי שאין להעניש והתקבלה הוראה לשחרר גם את הנהג. (בינתיים הוא גם הורה לזרז את כל המעבר ואכן התור הארוך שהיה כאשר הגענו לפתע התקצר). אח"כ המשכנו בשיחה אתו שהיתה עקרה למדי - אין להעניש אבל גם אי אפשר להרשות להם לעשות בלגן. אם נהג עוקף את התור זה פוגע בפלסטינאים. כל דברינו שאין זה מעניינו של צה"ל לטפל בחינוכם אלא לדאוג לביטחון מדינת ישראל נענו תמיד ב"כן, אבל אי אפשר להרשות..

חווארה,
בכפר ניתקלנו בג'יפ מג"ב. עצרו איזה טנדר ודרשו ממנו להסיר את מספר הרישוי שלו. עזבנו אחרי שהבחור הביע ביטחון רב בכך שהארוע יסתיים בלי אלימות.
     
בבורין אין מחסום בשום כיוון.

חווארה -
הכל שקט, שקט מאד. דוכן קפה ודוכן בייגל'ה פעילים באין מפריע. במחסום החיילים רגועים וכמעט אין יוצא ואין בא. בחור צעיר יושב, בלתי אזוק, בתא המעצר - בינגו. (כשחזרנו אחרי זמן מה כבר לא היה שם).     

בית פוריכ -
החיילים ממש משועממים, ניהלו  איתנו שיחה ארוכה ליד הבודק'ה (כל קו לבן לא הוזכר היום!) הם מאד מיליטנטיים, בטוחים שכאן מגנים על המדינה אבל יש לנהוג בהגינות בבני אדם. (למעט חיילת מ.צ. אחת שהיתה מוכנה לכסח כל אחת מאיתנו וכל פלסטיני חי).     
בסה"כ משמרת מעניינת. המחסומים שקטים וללא ארועים מיוחדים מה שאיפשר לנו, "באמצעות" עדנה להכיר היום קצת יותר את האנשים שתמיד אנחנו רק רואים עוברים במחסומים.