מחסומי בקעת הירדן: חסימות ומחסומים להקל על חיי הפלסטינים...

יום חם במיוחד בביקעה.

עיכוב מכוון של פלסטינים בתיאסיר, ומפקד עוין ושקרן.
המשך פעולות הסיפוח – כולל איסור על מעבר מלבד לבעלי אישור, וייבוש הכפרים הפלסטינים על מנת לגרום להם לעזוב.
בכניסה לכפר עקרבה ממזרח לצומת זאעתרה – התקבע המחסום, והוצבו בטונדות לחיילים.
בדרך לבקעה – כל דרכי העפר שדרכם היו פלסטינים עוקפים את זוועת מחסום זאעתרה, בנסיון נואש להגיע הביתה – נחסמו.
12:40 - מעלה אפרים מחסום ההולך ומתרחב. בהגיענו, אמבולנס אחד, שמייד שוחרר לדרכו ועוד 2 מכוניות. לא התעכבנו. 13:10- מחסום חמרה ריק. לרגע חשבנו שגם החיילים נטשו אותו, אבל מסתבר שהם מסתתרים מהשמש הקופחת בתוך הבודקה. מכונית אחת מגיעה מכיוון הבקעה לשכם, חייל יוצא לכבשן, ומנפנף לה להמשיך בדרכה. לא התעכבנו.
13:30 תיאסיר נאמר לנו שהפועלים יוצאים עכשיו לפנות בוקר ב-03.00 ולכן חוזרים מוקדם יותר – ב-13:30, לידיעת המשמרות.בהגיענו יש תור של 5 מכוניות מכל צד.
החיילים בתוך הבודקה והמכוניות ממתינות כבר 40 דקות מבלי שמישהו יטרח לבדוק אותן. אנחנו מתארגנות כ-10 דקות, ועדיין לא יוצא איש מהבודקה.
חום נוראי – מעל 40 מעלות בצל – אלא שצל יש רק לחיילים.
לשאלתנו למה לא בודקים ומעבירים עונה מפקד המחסום, כאשר חייל אחר מנסה להשתיקו ולהגיד לו שלא יענה לנו, "לא קיבלנו מים, ואנחנו בלי מים לא עובדים". לשאלתנו האם לדעתם זה נכון לדפוק את הפלסטינים כי הצבא דופק אותם, עונה המפקד שלנו קל לדבר כי הרגע יצאנו מהמזגן של המכונית, והם ניצלים כבר שעות בחום הזה...
חמישה חיילים מתבטלים והפלסטינים מתענים. המפקד פוקד עלינו לצאת מהמחסום שלו, ואנחנו זזות כמה צעדים אחורה. כשהוא מאיים שלא יפתח את המחסום למעבר פלסטינים, אנחנו נסוגות עד לבטונדה המרוחקת כ-20-30 מ' משם.
13.50 – מתחילים לבדוק ממזרח למערב, לפי הנוהל הקבוע: כל מכונית מתקרבת עד לבטונדה (30 מ' מהחייל) הנהג ניגש עם התעודות, שאר הנוסעים נעמדים ליד המכונית בשורה יפה וישרה. אח"כ חוזר הנהג ומביא את המכונית, כשנוסעיה נשארים לעמוד בשורה, עד שהחייל מאשר את מעברה ואז הנוסעים הולכים אליה, עולים וממשיכים בדרכם.עוברים רק פועלים העובדים בהתנחלויות (היום משום מה לא היה אף אוטובוס של פועלים, כולם נסעו דרך חמרה, לא ברור לי מדוע), ואנשים בעלי אישורי מעבר מיוחדים. עובדים הומניטאריים - של OXFAM ושל Accion Contra il Hambre, עוכבו למשך 15-20 דק' עד שביררו ואח"כ עברו. הם מספרים שמעבר למצוקה הקשה בגדה בעקבות אי העברת הכספים, ישנה מצוקה פי כמה יותר קשה ביישובים הפלסטינים בביקעה. שם הרעב חמור ביותר, משום שהם אינם יכולים לשווק את התוצרת החקלאית שלהם מאז ההנתקות. את מחסום בזק סגרו בפניהם ואת הבסטות שהם הקימו לצד דרך הביקעה כדי למכור למתנחלים, הורס להם הצבא. הכוונה ברורה: לגרום להם לעזוב, טרנספר מרצון.מגיע המ"פ, סגן ב"א. עוין אותנו. מסלק אותנו גם ממקומנו המרוחק, "זה המחסום שלי ואני לא רוצה אותכם פה". כשאנו מסבירות לו שמהמקום אליו הוא רוצה שנלך איננו יכולות לצפות על המתרחש במחסום, הוא מציע לנו משקפת צבאי. אנחנו מסרבות לזוז ממקומנו והוא לוקח את הפרטים שלנו. אנחנו מתלוננות בפניו על הסגירה המוקדמת יותר של המחסום, והוא מכחיש, בטענה שהפלסטינים משקרים והחיילים סתם התלוצצו.... כדי לשנות את הנושא הוא מטיח בנו שאנחנו אוהבות רק את הפלסטינים ושונאות את החיילים, ולא איכפת לנו מכך שאתמול הרגו פלסטינים, פה במחסום, חייל שלו. בבירור עם הפלסטינים הממתינים מתברר שבכפר עקבה הסמוך למחסום נכנס חייל באישון לילה למסגד, ירה לכל עבר, גרם לנזק כבד למסגד, והתאבד. (בעיתונות, מאוחר יותר, התברר שגירסת הפלסטינים, היא הנכונה, והמ"פ הפך והפך בסיפור לנוחיותו). 14.0 אני מקבלת טלפון מידידים מתיאסיר, המספרים שהם עוברים במחסום חמרה, יש שם הרבה מכוניות ממתינות והם עצמם ממתינים כבר חצי שעה.בדואי מהאזור מספר לנו שמתנחל בשם דידי, מהתנחלות משכיות, הרג לו השבוע פרה שרעתה קרוב מדי להתנחלות, לטעמו של המתנחל. זו הפרה השלישית שהוא הורג בשלושת החודשים האחרונים, והבדואי הגיש תלונונת למשטרה באמצעות "יש דין". כמו כן, המתנחל איים בירי כמה פעמים על ילדי הבדואי המשחקים שם באזור. 14.30 – מתחילים להעביר גם מכוניות ממערב (כיוון תיאסיר) למזרח (כיוון הבקעה) שהמתינו מעל שעה וחצי.הבדיקה מאוד איטית ותור המכוניות לא יורד, ונשאר 5-6 מכוניות. 15.00 מחסום חמרה ממזרח למערב (לכיוון שכם) יש תור של 10 מכוניות , כולל אוטובוסים. הפועלים מתיאסיר מפוזרים על גבעה ליד המחסום, תחת השמש הקופחת. מתברר שחלקם עבדו היום בהתנחלות חמרה שליד המחסום. האישור שלהם נשאר בהתנחלות. משעה 13:30 הם ממתינים בחום הכבד יד שהמעסיק שלהם, המתנחל, יביא את האישורים שלהם. 5 דקות במכונית משם. אבל הוא יגיע רק ב-15:45 ורק אז הם יוכלו להמשיך בדרכם. אני מבקשת מהחיילים מים עבורם והם מביאים מספר בקבוקים עם מים חמים שנמזגו מהעוקב. הפועלים אינם מוכנים לשתות את המים החמים ושופכים אותם.ב-15:30 פותחים החיילים עוד שני מסלולים ותור המכוניות מתקצר. אנחנו נוסעות לחמרה, לנסות להביא את האישורים הנדרשים. כשאנו חוזרות – שוב פועל רק מסלול אחד, אבל מייד נפתח מסלול נוסף. מזכיר לי קצת את המשחק אחת-שתיים-שלוש דג מלוח, ששיחקנו כילדים, כאשר בכל כמה דקות מסתובבים במטרה לתפוס את היריב זז... 16:15 – מעלה אפרים שתי מכוניות מצפון מזרח, שבע מדרום מערב. החיילים בודקים באיטיות מטריפה, אבל אינם גסי רוח ולא עוינים.מתקבל טלפון מנהג מונית מתיאסיר, ששוב לא בודקים אף מכונית מזה חצי שעה. אני מטלפנת לצידקי מהמת"ק שמבטיח לטפל. 16:45 – עוזבות.17.00 – המחסום בכניסה לעקרבה – שתי מכוניות ממתינות.