זעתרה, יצהר, חאוורה, ג’ית, בית איבא יום ה’, 27.4.06, בוקרסיור לימודיצופים: מיכאל ט. איתמר ט. תום.ו. עפרה ט., מדווחת, מסיעה ונואמת9:30 . יצאתי להראות לבני וחברם את נפלאות המחסומים. המחברת נשארה בבית, ועל כן הדיווח לא מדויק.צומת זעתרה. עמוסה מאוד גם ממערב למזרחה ובמיוחד מצפון לדרום. עשרות מכוניות, משאיות ואוטובוסים.צומת יצהר: מחסום ( חסם? מחסומון? מחסומצ’יק?) מצומת יצהר צפונה אל חווארה. תור של 30 מכוניות לפחות.חאוורה: במגרש החנייה מבקש מאיתנו נהג מונית להסביר לו את ההיגיון שבמחסום יצהר: “בשביל 8 שקל שאני מקבל לנסיעה אני אמור גם לעמוד שעה בצומת יצהר?!”. חברו מתנחם בעליית החמס. המחסום הצפוני עמוס, אבל אי אפשר יותר לדעת מה קורה בתורים, בבדיקה בקרוסלות. כידוע אנחנו מנועות עכשיו מלהתקרב ממש לעמדות הבידוק. האם זה חוקי? האם מותר להם לאסור עלינו להתקרב אל הקרוסלות האפקטיביות ולקבוע לנו איזה קו שרירותי שעד שם מותר לנו לעמוד? “עזרת נשים”. איש המת”ק האדיב מסביר לי כי הסידור החדש הוכיח יעילות סטטיסטית במהירות מעבר האזרחים. מדי פעם נפתח תור לנשים –”הומניטרי”. אבל רק כשמצטברות כמה נשים בתור המיוחד. אין שילוט שמיידע אותן על התור המיוחד, לטענת המתקני”ק כולן יודעות על התור המיוחד ומשום מה הן מצטופפות עם הגברים. אם צעירה ותינוקה הבוכה – הוציאו אותו עכשיו מבית חולים – פורצת מהצפיפות ובצעקות מנסה לעבור את החיילים. הם מעכבים אותה, טוענים שהיא עושה סתם הצגה כי “הווטצ’ריות כאן”, דורשים לבדוק לה את השקיות והתיק – היא שופכת בזעם הכל על הרצפה- נוזפים בה שהיא צועקת ולא מסבירה בשקט את הבעיה המיוחדת שלה (הנזיפות בעברית כמובן), ובכלל למה היא נדחפת, למה הם נדחפים, הם אשמים בצפיפות. אם הם היו עומדים יפה ומסודר היה כיף במחסום.במכלאה כ- 7 בחורים, כנראה “זלגו”. שניים – הצעירים יותר – משוחררים, האחרים מעוקבים.פלאפל בשוק המחסום הדרומי מאפשר לקבוצה להמשיך במסע אל בית איבא.צומת ג’ית – מחסום. תור ענק של מכוניות מצפון לדרום. ענק!!!בית איבא. יפה כתמיד, מאובקת, מלוכלכת, רועשת. פגשנו את המשמרת בבית איבא שנראו מיואשות וסחוטות – כפי שניתן לצפות.בחזרה דרך צומת ג’ית התור עדיין ארוך-ארוך.הילדים הצפונים שלי אמרו: מפצים אותם על זה שאין להם פקקים.במחסום היציאה ליד קלקליה, “מחסום אליהו”, אומר לנו חייל מחויך: “הי ווטצ’יות מה נשמע, מזמן לא ראינו אתכן פה”.