בית איבא, יום ד' 28.11.07, בוקר

   סיכום:
מפגעים פיסיים עכב עבודות הבניה במחסום היוצאים משכם.

מפקד מחסום נחוש מונע תקרית אלימה מצד חיילים.

נציג מת"ק פותר בעיה הומניטרית.

אנשים מספרים על המחירים הכבדים שמשלמת כמעט כל משפחה פלסטינית תחת הכיבוש.

  8.40 -9.45 

המיבנה ששימש את החיילים בבדיקת הולכי הרגל פוצץ, ונשארו שלדי הברזל וערימות של חלקי בטון, אותם אוספים פועלים ומסיעים במריצות. בתוך כל זה צריכים לעבור/לדלג היוצאים משכם. בצד הוצב שולחן ששם בודקים גם את התעודות וגם את הכבודה. אין מחשבים, וכל בדיקה נוספת נעשית בטלפון. כיוון שבבוקר אין הרבה יוצאים משכם זה מסתדר איכשהו. מה יהיה אח"הצ , כשכל הסטודנטים יוצאים לסופשבוע?  

הנכנסים לשכם, שהם רבים בשעה זאת, עוברים ללא בדיקה.  מגיע רכב משכם ללא אישור יציאה מיוחד, הנדרש מכל רכב העובר במחסום. הנהג מספר שהוא עובד בחברה הומניטרית אמריקאית לעזרה לפליטים והוא בדרכו לטול כרם. נציג מת"ק הנמצא במקום מבטיח לברר, ואכן ניתן לו לעבור. יש לציין שבשבועות האחרונים אנו פוגשות תמיד נציג מת"ק במחסום, ולא פעם הוא פותר בעיות . 

לפתע מתפתח מצב של כמעט מכות בין שני חיילים לנהג מונית. הם מגיעים אל מפקד המחסום, כשהחיילים , בפרץ של כעס ותוקפנות, דוחפים את הנהג ומנסים להרים עליו  יד ורובה. לטענתם הוא דחף/נגע בהם . כאן התגלה מפקד המחסום(בדרגת סמ"ר) בשיקול דעת, רגוע, נחרץ למנוע תקרית, גוער בחיילים ומזהיר אותם שלא להתקרב לנהגי המוניות ללא רשותו. הם מנסים כעבור כמה דקות ללבות שוב את האש, מביאים את הנהג, בהערות כמו "הוא צוחק עלינו". המפקד עומד מול כל החיילים,כולל הסמל שלו, מסביבו, המסיתים לאלימות ,נחוש למנוע מהם את הרצון להרביץ מכות , והעניין נרגע.  

מעוכב משעה 9.05 , לדברי המפקד הוא מבוקש, נשאר בסככה עד שעזבנו. לקחנו ממנו מס' טלפון ולא הצלחנו ליצור איתו קשר עד הערב –הטלפון מנותק.  בדיקת כלי הרכב איטית, אבל כיוון שמזה חודשים עוברים כ"כ מעט כלי רכב במחסום (כי אין מחלקים אישורי כניסה/יציאה משכם), זה לא  כ"כ משנה.  

בקיוסק פגשנו שני צעירים שהראו לנו צלקות מפגיעות ירי שנפגעו ע"י חיילים. אחרים סיפרו  על בני משפחה שנהרגו. אחד סיפר שישב 4 שנים בכלא. אין כמעט משפחה שלא נפגעה באינתיפדה, וגם לפניה.. זאת מציאות שאנחנו לא היינו מודעות לה.