בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 21.10.07, בוקר

צופות: 
עדנה ל. יעל ב. (מדווחת)
21/10/2007
|
בוקר

 7.40 -  מחסום זעתרה

 

4 מכוניות בכניסה.

85 מכוניות נמנו על ידנו בתור ליציאה?!

חזרנו אל עמדת הבדיקה. לשאלתנו השיב נהג מונית שעמדה בראש התור כי המתין שעה ועשרים. נשמעות צפירות מחאה של נהגים. 2 עמדות הבדיקה מתפקדות ללא השהיות. פנינו אל מפקד המחסום בשאלה מדוע לא מתגברים את הצוות והוא ענה שהזמין תגבור. ואכן, תוך דקות הגיע צוות נוסף והפעיל מסלול שלישי.

מונית ובה 8 נוסעים שעוכבה (מסיבה לא ידועה לנו - כנראה הנימוק השגור: "התרעה") הופנתה למגרש החניה, שם הורדו נוסעיה ובמשך כ- 20 דקות נערך בה חיפוש מדוקדק בעזרת הכלב. בסיום הרחרוח הותיר הכלב את רירו על המושבים במונית.

אחד מנוסעיה - פועלים בדרכם לעבודה ברמאללה - טען באזני כי הוא מבין את החיפוש אך מגע הכלב הוא עלבון על פי דתם.

עדנה פנתה לכלבנית בשאלה/טרוניה מדוע אין היא מנגבת את ריר הכלב ממושבי המכונית. זו השיבה כי בדרך כלל היא מחזיקה מגבת ועושה זאת אך היום היא היתה לחוצה....


8:25 -
מחסום בית-פוריכ

8 מכוניות בתור לכניסה.

עוברי רגל בודדים.


8:40  - מחסום חווארה

כ- 10 אנשים בנקודת זמן זו בסככת העוברים.

מעוכב נמצא בתא הבידוד. נאמר לנו שהוא מעוכב שב"כ ("בינגו") ומצפים לנציגי השב"כ שיבואו. (לפני שעזבנו הגיעה מכונית עם נציגי השב"כ אך עד שהסתלקנו הם טרם נגשו אל המעוכב).

מפקד המחסום נ. מתפקד באורח אנושי ומתחשב, מה שמכתיב התנהלות אנושית ובלתי תוקפנית או מתלהמת של החיילים (אולי זה נשמע אוקסימורון על רקע קיום המחסום אך אלה פני הדברים). גישתו ההומנית של נ. באה לכדי ביטוי גם בשיחה לא קצרה שניהלנו איתו, וכן בהערכות עליו ששמענו מפי כמה פלסטינים מ"אוכלוסיית" המחסום.


10:30 - צומת זעתרה

תנועת מכוניות דלילה אין תור.