אבו דיס (הפשפש)

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
ג'ודי א. ונעה א.י. (מדווחת)
30/01/2006
|
Afternoon

14:50 גת שמנים 3 חיילי מג"ב. ליד שער כנסיית העמים כ-20 מעוכביםinfo-icon (בתוכם ילד כבן 9 עם הוריו). ניגש אלינו אחד החיילים ושאל מאיפה אנחנו "אה, זכויות אדם" והתחיל באדיבות להסביר שאלה "ה מעוכבים שלהם" ובעוד הוא מדבר הגיע האחראי אריק ד. והמחזה הרגיל - הוא מסביר לו מי אנחנו ושאסור לדבר איתנו. מרגע זה – עוינות מוחלטת, לשאלה "מה קורה עם כל המעוכבים" קיבלנו תשובה "לא עניינך".
עוצרים טרנזיטים בדרכם לאבו-דיס ומורידים כל מי שאין לו אישור. אנחנו לא רואות את החיילים מתקשרים לברר לגבי תעודות זהות. פשוט לוקחים את התעודה, מכניסים לפאוץ', שכבר גדוש תעודות, ומשלחים את האדם לצד השני של הכביש, לחכות עם יתר המעוכבים. התקשרנו לאלי ג., לברר למה לא קורה כלום, כבר 45 דקות מאז שאנחנו הגענו, שאמר שזה לא באחריותו ולא ידע למי כן להתקשר. אלישע הפנה אותנו לאופיר, האחראי על תלונות הציבור (הוא לא היה, ענה אחר) שאמר שיברר מה קורה. אחרי שעה הגיע רכב מג"ב ממנו ירד, כנראה, מפקד האזור (בשם עלי). הוא הביא איתו טפסים, ומכך הסקנו שזו הייתה סיבת העיכוב. פשוט לא היו טפסים. אבל, זה לא שמרגע זה הכל התחיל לטוס.
ב-16:45, עדיין ישבו שלושת החיילים, כל אחד עם טופס, ונותרו כ-10 אנשים להחתים. במקביל התרחש מחזה מזעזע. בוואדי מתחת לכביש ראינו נערים וילדים הולכים, חוזרים, קוראים לחברים. הלכנו לראות מה קרה וגילינו סוס ששכב מתחת לעץ, מדמם בכמה מקומות ופצוע קשה, מנסה להתרומם, רועד. מחזה נורא. הנערים והבחורים שהגיעו, כנראה בעלי הסוס, ניסו לגרור אותו בזנב ובראש, מה שהיה נורא יותר. צעקנו שיחדלו. הם התרחקו לרגע.אחרי כל מיני טלפונים כושלים התקשרתי למשטרה, שלהפתעתנו שלחו ניידת שהגיעה תוך 10 דקות. לפחות ההתעללות נפסקה. הם הזמינו עירייה, ואני משערת/מקווה שהם קיצרו את סבלו. היה מכעיס ומקומם לראות את חוסר הרחמים של הנערים הללו, שעל זכויותיהם אנחנו נלחמות.

מחסום אבו-דיס מעט אנשים. חיילים באמצע העלייה וליד שער המנזר. לא ראינו מעוכבים. התחיל להחשיך אז ויתרנו על מחסום הקונטיינר.