א-ראס, ארתאח, ענבתא, יום א' 21.10.07, בוקר

צופות: 
אורנה פ. שרה ב.ס.
21/10/2007
|
בוקר

תקציר: יום ראשון מוזר, לא רגיל. אין לחץ במעברים ובמחסומים. אותם חיילים שהסכימו לדבר איתנו שותפים לתחושה ולא יודעים להסביר אותה. ככלל- פחות ופחות תקשורת עם חיילי המחסום . קיר אטום.

7.00 בבוקר. מעבר אייל. בביקורים קודמים במקום מאות אנשים צובאים על השער, מעסיקים רותחים מחכים בחוץ או מתייאשים ומסתלקים. אוירה של זעם, יאוש ותסכול על סף רתיחה. הבוקר המחסום נפתח ב-0400 . שלא כרגיל 4 עמדות מאוישות (לעומת אחת או שתיים בפעמים קודמות). רב הפועלים כבר עברו, האוטובוסים מחכים למשפחות האסירים שנוסעות לכלא קציעות. האם שיחות של אורנה ונעמי עם מפקד המעבר בביקורים הקודמים שלנו ודרישה להערכות מיוחדת לימי ראשון בהם נפח העוברים גדול יותר הועילו?

החיילים מסרבים לכניסה שלנו למתקן ולמקום ממנו אפשר לצפות על התור ולאמוד אותו בטענה שמדובר בשטח צבאי ואין לנו זכות כניסה. אנחנו מוחות ונכנסות פנימה וצופות אל עבר התורים, בודקות ומסתלקות בחיפזון. מפקד המחסום יוצא אלינו ומסביר לנו כי אסור לנו להכנס אך מספר לנו על מועד פתיחת המחסום.  לא ברור לנו אם אכן אפשר לשלול מאיתנו את הכניסה.

7.20 ארתאח. המעבר כמעט ריק. משפחות האסירים עולות לאוטובוסים.

7.40 שער הילדים ליד א-ראס. חייל מקניט אותנו:"למה נשות כחול-לבן מביאות עוגות ואתן כלום?"

        מחסום א ראס. אין כמעט תנועה לשני הצדדים. אין הגבלות. מפקד המחסום שותף לתחושתנו שהתנועה, יחסית ליום ראשון דלילה מאוד. אין לו הסבר לתופעה.

8.15 מחסום ענבתא. כ20 רכבים ביציאה מכיוון ענבתא. אין רכבים בכניסה.

 

__._,_.___