בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עטרה, יום ש' 17.11.07, בוקר
עטרה:
הגענו בשעה 06:45 , שעת היציאה לעבודה. תור ארוך של מכוניות אך הבדיקה היא מדגמית. הנהגים המנסים לעקוף את התור, המתנהל במהירות, הם הגורם העיקרי לעיכוב. וכמדי שבוע אנו תוהות - למה מוצב עוד אחד ממאות המחסומים דווקא בכניסה לאוניברסיטת ביר זית ולרמאללה .
זעתרה:
5 מכוניות ממערב למזרח ו-11 מצפון לדרום. שלושה מסלולים פתוחים ואין עיכוב במעבר - ושוב - למה להוריד אנשים מאוטובוסים שרק לפני כמה קילומטרים נבדקו בחווארה - לכיבוש הפתרונות!
חווארה:
"סובי סובי ממטרה..." כבר ממגרש החניה נראה התור הארוך מאד בכניסה לשכם. מאות אנשים נדחקים והקרוסלה מסתובבת לאט לאט, אחד אחד. נשים עם תינוקות על הידים, זקנים עם מקלותיהם, חולים על קביים, אנשים הממהרים לעבודה או ללימודים - עולם שלם! כולם עוברים אחד אחד והכעס הולך ומתגבר מדקה לדקה. צעירים ויודעי עברית מנסים לשכנע סמל עצבני במיוחד כי יאפשר להם לעבור דרך הכביש - אך הוא אינו לוקח שום "סיכון". "אם ניתן להם לעבור בכביש יכול לבוא אמבולנס ולדרוס אותם" - גם ותיקות כמונו עוד לא שמעו תירוץ אורגינלי כזה! הנסיונות לשכנע את הסמל כי יתן לאנשים לעבור בכביש וישחרר לחץ עלו בתוהו. טלפונים למפקדת החטיבה הביאה למקום שני קצינים וקצין מת"ק
- הכביש נפתח ומאות האנשים עברו בדרכם לשכם. "ההצלחה" הזאת שלנו הכעיסה את החיילים מאד, והיחס הרע שהפגינו קודם רק החריף. הפכנו לאויר - ואת זה קבלנו בברכה!.
משכם המתנה של כשעתיים למעבר - למרות שכל העמדות היו פתוחות. ניסינו לדבר עם הקצין האחראי - לא נתרשמנו כי זה מדיר מנוחה ממנו. "אני לא אסכים שהבדיקות לא תהינה יסודיות - הם הביאו את זה על עצמם" . רבים יצאו וקיללו - כל יום אנחנו יוצרים כך עוד ועוד שונאים שלא ישכחו לנו את כל זה לדורות!. לאורך 4 השעות ששהינו במקום לא קטן התור - והאוירה במקום היתה מאד מתוחה. אנשי שב"כ ישבו במכונית מאחורי ה"נקודה ההומניטרית" וחיכו לטרף! גם מן העיר שכם יצאו מכוניות ישראליות רבות עם הטיפוסים הקרחים מרכיבי משקפי הרמבו, "צברינו החמודים".
התנהגות החיילים לא משתפרת משבוע לשבוע. הצרחות מעמדה לעמדה, הצרחות כלפי הפלסטינים, השירה והבדיחות העפות באויר ("הם" הרי לא מבינים עברית!) משאירים אותנו ללא מילים - והחיילים האלה יהיו מחר אזרחים ויתנהגו כפי שאנו רואים ברחוב, בחנות, על הכביש - בכל מקום.
הכלבנית המתלמדת דאגה לכך שמעבר המכוניות משכם יקח כחצי שעה למכונית. אחרי כעשר מכוניות הקצב קצת גבר. העיקר שהאנשים יתרחקו מאד מן המכונית - כי ה"עוקץ" הסודי, הגלוי לכל עין, לא "יובן" ע"י "המטומטמים שעוברים כאן".
בכניסה לשכם אין עיכוב. אמבולנסים רבים, מעבר לרגיל, עברו במהירות.
מ"צדיקית שעלתה למשמרת ניגשה אלינו "והתלוננה" שהאתר לא מעודכן - הסברנו לה שהשקנו אתר חדש ואיך למצוא חומר ישן, ונראה כי פתרנו לה תעלומה שהעסיקה אותה.
עמדנו משני צידי הקו הלבן (שהוא עכשיו חום) ושוחחנו לתומנו. לפתע הופיע חייל ובגסות שלא תתואר דרש כי נעמוד רק מצידו האחד של הקו. היות והמרחק בין שתינו לא היה גדול מ-5 ס"מ, והיות ופניתו היתה גסה מאד התעקשנו לא לזוז. החיילת שפנתה אלינו בקשר לאתר ניגשה וניסתה לתווך - אך התעקשנו. החוצפה של החייל עשתה את שלה - אולי אחרת לא היינו מתווכחות על 5 ס"מ.
אין ספק כי ההכנה שהחיילים מקבלים לשרות במחסום כוללת סידרה יסודית על "הנזק וההפרעה" של מחסוםwatch לפעילות המחסום, כי מדור לדור של חיילים אנו שומעות את אותן מילים. ההערות חוזרות על עצמן בכל המחסומים. עכשיו כאשר הקצונה תהיה ברובה מקרב חובשי הכיפה והרוח תהיה "ארץ ישראל שלנו ושלנו בלבד" - תעמיק שטיפת המוח עוד ועוד.
בית פוריכ: הקו הלבן החדש יכול היה להיות גם בתל-אביב - אין כל דרך לראות או לשמוע שום דבר משם. אנחנו לא התיחסנו אליו חצינו את הכביש ועמדנו היכן שאנו עומדות תמיד - ממול למחסום במקום שניתן לראות ולשמוע. איש לא פנה אלינו ואנו לא דיברנו עם אף אחד. מעט אנשים במחסום וכולם עוברים במהירות. אין מה לצלם - כי עיקר הכיבוש לא ניתן לצלם כי הוא מתחולל במקום אחר, ואת העובדה שהכפרים מסביב סגורים לחלוטין איש לא רואה - ואת הישראלים 60.000 פלסטינים ממש לא מענינים.
חווארה: חזרנו לחווארה - כלום לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה.
עזבנו בשעה 12:45