קלנדיה, יום א' 28.10.07, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
פיליס פ', לויזי ש', תמר פ' (מדווחת)
28/10/2007
|
אחה"צ

מחסום קלנדיה:

3.10 – כבר במגרש החנייה קידמו את פנינו אנשים שסיפרו שהקרוסלות נעולות מזה זמן רב. כשהגענו לאולם ההמתנה שלפני המחסום היו עשרות אנשים נשים וטף צפופים ודחוסים לפני הקרוסלות הנעולות בעוד שבתוך המחסום עצמו, לפני כל אחד משני המסלולים שפעלו התור היה קצר. החייל שצפה מתוך העמדה החיצונית היה מעת לעת פותח את הקרוסלות לשניות ספורות ונועלן שוב.  סבב טלפונים לכל הגורמים שיחרר את הפקק, האנשים כולם הוכנסו למתחם המחסום תוך דקות ספורות ומסלול בדיקה נוסף נפתח. למרות זאת תהליך הבידוק היה איטי לאורך כל זמן שהותנו במקום.

פיליס וליזי פגשו באולם ההמתנה מספר אנשים שהמתינו להם כדי למלא טפסים לצורך הסרת מניעה ו"פתחו משרד", אני המשכתי לתוך המחסום ולא נמנע ממני הפעם המעבר למת"ק, הסככה היתה ריקה ממתינים, המשכתי אל הבניין הכחול, פגשתי את בני שהציג את עצמו כאחראי על הקריה ממנו למדתי על המשרדים השונים במקום, ימי ושעות פעילותם:

משרד הדואר – ימי א' עד ו' בין השעות 8.00 – 3.30.

משרד הפנים – ימי ב' ו-ד' בין השעות 8.30 – 12.00.

בטוח לאומי פתוח יום בשבוע,

שרותי התעסוקה – פעמיים בחודש,

משרד העירייה – כל יום.


מת"קinfo-icon קלנדיה:

באקראי הזדמן על דרכי רס"ן אלי א' מפקד המת"ק. ניהלנו שיחה בת כחצי שעה, אלי סיפר שקיבל את תלונתה של נעם ד' (שלנו) המפרטת את הליקויים שבנהלי עבודת המת"ק ושהוא מתיחס ברצינות ובנכונות לדברים שנכתבו. לדבריו חלקם כבר אינם אקטואלים, את רובם כבר דאג לשפר והוא יקח לתשומת לבו כל תלונה והצעה.

השינויים בנהלי עבודת המת"ק:

 1. נפתח משרד קישור לDCO הפלסטיני באר-רם, מלבד בנושאים של כרטיסים מגנטיים ובקשות מעבר דחופות אפשר להגיש כל בקשה ודרישה שם, אלי נפגש עם ראש המשרד הפלסטיני פעמיים ביום, כך שגם את האישורים יכולים הפלסטינים לקבל באר-רם מבלי שיצטרכו להיכנס למחסום קלנדיה. – האפשרות להגיש בקשה ולקבל תשובה שלא במגע עם הצבא, אולי היא הסיבה שלא  התדפקו אנשים על המעבר למשרדי המת"ק.

2. התקבלה מכונה נוספת להנפקת כרטיסים מגנטיים, קצב הייצור הוכפל וזמן ההמתנה צומצם.

3. אלי החל מקפיד על שעות פתיחת המשרד בבקר, מסדר הבקר הוקדם על מנת שהחיילים יגיעו בזמן לשעת הפתיחה - 8.30.

 לדבריו רק בבקרים בהם יש ביקורי אסירים ויש צורך להעביר דרך כל המעברים את בני המשפחות עלול להיות עיכוב בפתיחת המת"ק .

4. חוסר נגישות לעגלות נכים – אלי הודה בעובדות, אך הבטיח שאם יגיע אדם בעגלת נכים אל חזית הבניין ולא יוכל להגיע לתוך המשרד בגלל שתי המדרגות, יצאו אליו עובדי המת"ק.

5. נוכחותנו בסככת ההמתנה – עניין זה אינו בידיו, יש הוראה מדרגים גבוהים שלא יותר לנו לשהות במקום ואין להתדיין על כך עמו.

 

כשעשינו את דרכנו אל מחוץ למחסום פנה אלינו א' בחור בן 28,  נכה עפ"י חזותו החיצונית, סיפר שסיים לימודים לתואר BA באוניברסיטת ביר-זיית, התקבל ללימודי המשך באוניברסיטה העברית בירושלים, אלא שבתשובה לבקשתו לאישורי מעבר נרשם "סורב" והסעיף המצויין:"לא עומד בקריטריונים". הבטחנו לעזור, השעה היתה מאוחרת ולא ניתן לדבר עם האנשים הרלונטים. למחרת, ביום ב', אחרי טלפונים רבים לכל הגורמים במת"ק ובמנהל הסתבר לי שיש הוראה גורפת שלא לאשר מעבר לצורך לימודים לישראל לסטודנטים פלסטינים, שרק קצין בדרגת אלוף יכול להסיר את רוע הגזירה מהיחיד ושאין לי אלא להסיק שהקריטריון היחיד שהוא לרועץ לא' זו עובדת היותו פלסטיני.

פניתי לאגודה לזכויות האזרח, הם היו נחמדים ואמפאטים, נלקח ממני מספר הטלפון שלי והובטח לי שיחזרו אלי בהקדם – כך גם הבטיח מיקי ע' לדובר המנהל – שניהם לא עמדו בהבטחתם.

פנייה ל"גישה"  נענתה מיד, הם ביקשו את פרטיו של א',  יצרו עמו קשר, "גם לתת שמץ של תיקווה חשוב" אמרו לי, ביום חמישי הקרוב אמור להידון בבג"צ נושא דומה בתביעה שהוגשה על ידם בייצוג בחורה פלסטינית, העו"ד של "גישה" שוקל לצרף את א' לתביעה.

אז נחזיק אצבעות ונקווה.

 

עקב עבודות שיפוץ הכבישים לא הצלחנו לעבור מכפר-עקב לסמיר-רמיס, סבנו על עיקבותנו ולא הגענו לביר-נבאלה.

 

תוספת של ליזי לדו"ח:

ע', שאביו בשנה שעברה יצא לפנסיה ממשטרת ישראל לאחר 30 שנים של עבודה, אמו ישראלית, אשתו ישראלית, שלושת ילדיו ישראלים, הוא עצמו פלשתיני ומנוע...

עד לפני כחמש שנים יכול היה ע' לקבל אישורים עם הצגת ת"ז של אמו, מרגע פטירתה הוא מנוע. תמיד עבד בישראל, בירושלים בעיקר.

כעת אין לו אפשרות לצאת מכלאו.

דיברתי עם מ' מירושלים שמוכן להעסיק אותו וננסה לסייע לו במידת האפשר.

לאחר השיחה עם ע', עברתי לכיוון מחסום הרכבים. בשרוול 4 היתה חיילת שהחליטה לעכב בחור צעיר בשאלות ובשפה הבאה:  "אז מה, יש'ך חברה? לאנ'תה הולך? הולך לעבודה? מכ'פתלי שתחכה. אז מה, יש'ך חברים? בן כמה אתה? לאנ'תה הולך?....."

וזה המשיך. התקשרתי למוקד ההומניטארי ושאלתי לרלוונטיות שאלותיה של החיילת והאם זה הכרחי לעכב בגין כך עשרות אנשים הממתינים למעבר....

כנראה שדיברו עם החיילת כי היא חדלה מכך די מייד.