חברון, יום ב' 29.10.07, אחה"צ

צופות: 
יעל י., רות א., אורית י., אילנה ד. (מדווחת)
29/10/2007
|
אחה"צ

חברון

13.00 – 18.00

נתבקשנו לצאת למשמרת במחסומי חברון היות והמשקיפות מהדרום מגיעות לשם רק בשעות הבוקר. התרשמנו מהנוכחות הצבאית הרבה לאורך כל הדרך.

לצערנו הגענו מאוחר מדי ולא הספקנו לצפות בשוב הילדים מבתי הספר. נראה שאפילו המשמרת השנייה כבר סיימה את לימודיה. נצטרך לצאת מירושלים כבר בשעה 12 בפעם הבאה.

לא היינו בחברון מזה זמן רב והעיר נראית עוד יותר מאשר קודם כמקום רפאים. חנינו בכיכר שלפני מערת המכפלה, מול דוכן צבעוני של חב"ד ממנו בוקעת בקולי קולות מוסיקה חרדית.

ניגשנו למחסום בית המרקחת, שם שוחחנו עם כמה חיילים והמשכנו דרך כיכר גרוס לרחוב השוהאדה (הנקרא בעברית רחוב המלך דוד!) ודרכו למחסום תרפ"ט. היו מעט מאד אנשים ברחובות, כמה פלשתינאים עם שקיות של קניות עברו את המחסומים ברגל. אישה שבקשה להעביר גם את עגלת הקניות שלה במחסום, סורבה.

החיילים המוצבים מזה שבועיים בחברון הם חיילי גבעתי שהיו בשנתיים האחרונות בעזה. שוחחנו עם כמה מהם שרואים בשירות בחברון בית הבראה בהשוואה למה שעשו קודם. 

כמה חיילים שיחקו עם ילדי המתנחלים מתל רומידה ואף שמרו עליהם, במיוחד על ילדה קטנה שהתגלגלה במורד מסוכן על תלת האופן שלה.

זו הפעם הראשונה שבה ביקרנו בתל רומידה; בניין חדש הנראה כמצודה וכמה מבנים טרומיים המוצבים מעל לחפירות של חומת חברון העתיקה, ליד החפירות מגרש משחקים מאולתר. מול הבתים של המתנחלים בית שבו עדיין גרים ערבים, כל חזיתו הפונה אל בתי המתנחלים מכוסה בסבכה צפופה כהגנה מפני אבנים.

ההתנחלות הזו מוגנת על ידי פלוגת חיילים. כשעמדנו לשוחח עם החיילים ניגש מתנחל וממש לידינו פנה לאחד החיילים ואמר: "אסור להן להגיע הנה, באזור הזה מותרות רק שלוש המשפחות החיות כאן ואורחיהן המוזמנים" (בדומה למה שקורה בשער שליד מלון הקליף באבו דיס, לגבי התנחלות קדמת ציון). נראה שבמקום זה האזרחים נותנים פקודות לחיילים. האם אין זה המצב בכלל, שהמתנחלים מכתיבים לצבא את מהלכיו? ואולי גם לממשלה? עזבנו בכדי שלא להביך את החיילים. ליד בית רומנו פגשנו בעוד פלוגה של גבעתי. צוות חמוש קיבל את ההוראות האחרונות לפני יציאתו מהרובע היהודי לפטרול בשטח A. צילמנו כמה מכתובות הגרפיטי המצויות על כל דלת של החנויות הסגורות ברחוב השוהאדא ועל כל קיר שבעיר.

מעבר לשיחות שקיימנו עם כמה מן החיילים והשוטרים בעיר, שהיו כולם ידידותיים למדי, ולכמה ברכות שהופנו אלינו מהעוברים והשבים המעטים, לא הרגשנו שתרמנו רבות. אולי עצם היותנו שם והדיווח שאנחנו יכולות לדווח על כך. האם אלה מצדיקים נסיעה כה ארוכה?

בכל מקרה, בפעם הבאה ננסה להגיע מוקדם מספיק בכדי לצפות בתלמידים ובמורים העוברים במחסומים.

היות והחשכה החלה לרדת לא הספקנו להגיע לבית הקברות ולגבעת החרסינה.