בית איבא, יום ד' 31.10.07, אחה"צ

צופות: 
שרה פ' ,רעיה י'
31/10/2007
|
אחה"צ
בית איבא

תקציר: בסביבות השעה 16.15 לחץ בלתי ניסבל של היוצאים משכם. מאות צובאים על הקרוסלות ובתור ההומניטרי. אנו מנסות את כוחנו למוקד ההומניטרי, למת"ק, כשאנו חשות מיואשות, מאמצינו נושאים פרי ומופיע הסמג"ד ועושה סדר.

14.25 בוקה ומבולקה בכניסה למחסום. ריח גריז וזפת. רכבים שונים שאיננו יודעות לקרוא בשמם, עוסקים בבנין "הארץ", הארץ קרי המחסום.בהם "חרש אשדוד", "סלעית" ועוד "סלעית", הכוללים: מכולה השופכת את תכולתה (זפת), שאחריה עובר מכבש כבישים הלוך ושוב ומהדק את הזפת שנישפכה, מהדק את קביעות המחסום, את אחיזתנו במקום הזה. "חרש אשדוד", "סלעית" ועוד כהנה הם המתעשרים החדשים שאת טובתם רצה משרד הבטחון, הם משדרגי המחסומים, הם משדרגי חשבון הבנק שלהם. אלה המחסומים בלב הגדה שעושים להם מתיחת פנים,  אם לקראת ועידת אנאפוליס הקרבה, אם לקראת בואם של עיתונאים על מנת שיראו שהמחסומים אינם כצעקתה (צעקתנו), או סתם מתעניינים למיניהם.

 
המכוניות עוברות במסלול החדש המרוחק כמטר ממעבר היוצאים משכם. האם נילקחה בחשבון בטיחותם של העוברים?
6 חיילים בודקים את המכוניות הנכנסות לשכם. רב הזמן הם עומדים מובטלים.2 חיילים בודקים את היוצאים ממנה.
מכונית "ניטרוג'ינה" ועליה פני דוגמנית חולפת בכיוון שכמה. אולי החברה מנסה לבדוק איזה חלב או מי פנים צריכים להשתמש לאחר האבק הנישא לכל עבר, שהוא מנת חלקם של כל העוברים במחסום? אולי.

 
15.25 מעוכב נישלח אחר כבוד למיכלאה.

 
15.30 חילופי משמרות. אחת משתי המשקיפות מהכנסיה האקומנית פונה לאחד החיילים ושואלת משהו. מפקד המחסום שזה עתה נכנס לתפקידו ורוצה להוכיח מי כאן בעל הבית, אומר לחייל: "אל תסתכל עליהן. אין לך מה לדבר איתן. יש לך עבודה ותעשה אותה". אז, אם עוד היה לחייל רצון לסייע, הוא סוכל באיבו.

 
15.45 שרה פונה לגל, מפקד המחסום שטרם סיים את משמרתו בשאלה לעילת הכנסתו של המעוכב למכלאה. גל עונה באדיבות "הוא ניסה לעבור את חבריו שעמדו בתור מספר פעמים, ואיני מוכן לעבור על כך לסדר היום". לשאלתה השניה לגבי תפיסת הכלב באיסלם כטמא, הוא עונה ש"ידוע לנו שהכלב הינו טמא למוסלמים ולכן, הם מקפידים שהכלב לא יגע בקוראן". ומה לגבי יתר החפצים?

 
15.55 אחד היוצאים משכם מתלונן בכעס ושואל "מדוע גם לרופא שעובר כאן כל יום לא מאפשרים לעבור בתור ההומניטרי"?

 
16.10 המעוכב משוחרר.

 
16.15 שואלות את אחד היוצאים כמה זמן חיכה, שעתיים הוא עונה.

 
ההתנהלות שהיתה עד כה נינוחה, הופכת להיות עצבנית ובלתי-יעילה. אנו מנסות לאמוד את מספר האנשים מאחורי הקרוסלות והוא ניראה לנו מעל למאתיים. הלחץ והדחיפות גובר. שרה מטלפנת למוקד ומדווחת על הנעשה ומבקשת שיפנו לחטיבה לשלוח סיוע.

 
16.20 מספר האנשים עולה. בבדיקה, 2 חיילים העושים את מלאכתם באיטיות. נסינו לדבר עם המפקד שזה עתה ניכנס לתפקידו ותשובתו אלינו "אתם מפריעות לי במילוי תפקידי". אנו מנסות להשחיל הצעה משלנו שאולי ייתגברו את הבדיקה ע"י ששת החיילים העוסקים בבדיקת הרכבים, אך היא נופלת על אוזניים ערלות. אנו מבחינות באותם ששת החיילים העומדים בכמעט אפס מעשה, ומישהו מהצד אומר לנו שהם בעצם שומרים על רכוש ועובדי החברות הקבלניות. יתכן.. אין כאן מישהו שרואה את התמונה הכוללת.

 
16.30 שרה מטלפנת למת"ק ומסבירה את המצב הנפיץ. מקבל ההודעה מבקש 10 דקות לטפול בלחץ שנוצר. אנו ממתינות בחוסר סבלנות, אך בכיבוד הבקשה לא להלחיץ בטלפונים ולאפשר טיפול בזמן סביר.

16.35 מטלפנות שוב למוקד.
16.45  מטלפנות לרודי מהמת"ק. הוא מבטיח לטפל מיידית.
בינתיים עומדים כ- 100 בתור ההומניטרי . רוחב התור כחמישה מטר, אנשים דחוסים אחד על השני, צעקות ודחיפות. אנו חוששות שהמצב יצא מכלל שליטה.
זאת מחוץ לכ-150 איש העומדים בתור הקרוסלות.
16.55 בעקבות הטלפונים שלנו מופיע הסמג"ד ועוד קצין, ומסדר את ששת החיילים בודקי הרכבים ושומרי רכוש החברות, לסייע בבדיקת היוצאים משכם. אין הסמג"ד מנסה לעשות סדר בתור, הוא עושה סדר בין חייליו. הם ניפרשים לרוחב התור, שכאמור עומד על כחמישה מטרים, כשהוא עומד יחד איתם ובודק את העוברים אחד לאחד. תוך מספר דקות הלחץ יורד.

 
17.25 אנו עוזבות