בית איבא

בית איבא, שבת, 23.4.05, בוקר משקיפות: עדינה א' ואודליה ס' (מדווחת) בבית איבא תנועה ערה של אנשים אבל כמעט ואין תורים, ואם יש אנשים – הם מתעכבים כדקה או שתיים בכניסה לשכם. ביציאה אין בכלל בעיה.עם הגיענו מחכה בסככת המעוכבים ערבי ישראלי שיצא משכם. החיילים קראו למשטרה. הוא חיכה עוד שעה ארוכה אחרי הגיענו, עד שהגיע השוטר והעלה אותו לרכבו.מעוכב נוסף נעצר. החיילים אומרים "השב"כ רוצה אותו, קראנו לשב"כ", אבל אחרי כחצי שעה הם מוסרים לו בחזרה את תעודת הזהות שלו והוא משוחרר.שני סטודנטים משכם מעוכבים גם הם. אין להם תסריך, אבל יש תעודת סטודנט ותעודת זהות. החיילים מתחמקים מהסבר ומשחררים גם אותם לאחר כחצי שעה.ערבי ישראלי מעכו, נשוי לפלסטינית. הם מגיעים יחד עם בנם בן השלוש. מאז הנישואין לפני כשבע שנים, מנסה האב להשיג תעודת זהות ישראלית לאשתו, ללא הצלחה. לאחרונה נאמר לו במשרד הפנים כי ירשמו את בנו בתעודת הזהות שלו (דבר שעדיין לא קרה). הם מנסים לעבור לתוך שכם. לבן יש מום בלב ועליו לעבור בדיקות רפואיות. מפקד המחסום, ג', נצמד לנהלים ולא מאפשר לאב כניסה. נציג המת"ק (פחות משנה בצבא) אינו מתערב (לאחר שהסביר לי ארוכות על משמעות תפקידו בעזרה הומניטרית...). מאוד מתסכל. עדינה עושה כמה טלפונים ובסופם סוכם שהאב יפנה לקבלת אישור חריג (תהליך שייקח לפחות יום – יומיים). בינתיים האם נכנסת לבד עם הילד, המתקשה להיפרד מאביו.פלסטיני מכפר שמצפון למחסום מבקש לעבור לשכם עם רכבו על מנת להסיעו למוסך. יש בעיה ברכב שאינה ניתנת לתיקון בכפרו. הפלסטיני מציע להשאיר את תעודת הזהות שלו כפיקדון. מפקד המחסום שוב לא מוכן לחרוג מהנהלים ומציע שיעבור דרך חווארה. הפלסטיני מספר שהיה שם הבוקר אבל שלחו אותו לבית איבא כי הוא מתגורר מצפון לשכם ואסור לו לעבור ממחסום חווארה. אנחנו מנסות כמה טלפונים. הוא מדבר עם הפקידה בחטמ"ר, שאינה מוכנה לעזור לו. אחרי עוד כמה תחנונים מתרפסים מול מפקד המחסום הוא מתייאש וחוזר על עקבותיו.ביציאה מן המחסום מספרים לנו כמה בחורים כי בבוקר נזרקו בקבוקי גז מדמיע לכיוון נהגי המוניות (באזור החניה שלהם בכניסה למחסום), כך קרה גם לפני יומיים. אנחנו חוזרות למחסום כדי לשאול את החיילים. אף אחד לא שמע ולא ראה (אחד אף טוען שאין יותר גז מדמיע בצבא "זה יצא מהתו"ל").בדרך חזרה, כעשרים דקות ממחסום בית איבא יש תור גדול של מכוניות. אנחנו מנסות לעקוף כדי לברר מה קורה. יש חפץ חשוד והמשטרה חוסמת את הכביש. רובוט של החבלן יורה עליו מספר פעמים. מסתבר שזה דמה (סתם שקית שמישהו שכח בצד הכביש). אנחנו ממתינות עוד כחצי שעה יחד עם עשרות נהגים עד לפתיחת הדרך. ליד ענבתא תור נוסף של מכוניות. מפקד ה"מחסום" מפטיר בתשובה לשאלתנו מה קורה: "שב"כ". אנחנו מתייאשות ונוסעות הביתה.