בית איבא, יום ג' 30.10.07, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
שלומית ס', רותי כ', אלינוער ב'
30/10/2007
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?
בית איבא וסביבתה

07:15-09:10  

מכוניות רבות מחכות לבידוק האיטי. ניגש אלינו נהג מונית ומספר שהוא גר בסבסטיה. לאחר שנסגר כביש 60 (הידוע לשמצה, כביש שבי שומרון ) הוא וחבריו נסעו בדרכים הצדדיות לבית איבא. המועצה המקומית סללה כביש ביציאה מסבסטיה. עכשיו בא הצבא, הרס את הכביש (שהתושבים שילמו את הוצאות סלילתו), וחסם את הכניסה הראשית לסבסטיה בבורות וערמות חול. כדי להגיע לבית איבא עליהם לנסוע צפונה לבורקא, לחצות את כביש 60 לבזריה, לענבתא, וחזרה דרומה לבית איבא. בדקנו אתו במפה שלנו, לדבריו מדובר ב-25 ק"מ במקום 2.5 ק"מ. הצענו לו שהמועצה תפנה לאגודה לזכויות האזרח, אם למישהי יש רעיון יותר טוב, אנא כתבו. על כל חסימה מבוטלת כביכול, נוספות חדשות.


  במחסום הולכי הרגל, מהומה שכמוה לא ראינו זמן רב. מאות אנשים מצטופפים, החיילים (החדשים) עסוקים במלחמות כוח עם המחכים, ורוב הזמן מענישים בכך שפשוט מפסיקים את העברתם. כך עם הגברים הצעירים, הנשים, וחלק ניכר מן הזמן גם עם התור "ההמוניטרי". אנשים אמרו שהם מחכים כשעה וחצי, וכשתזמנו ראינו שעד שהם עברו סוף סוף, הם חיכו כשעתיים ויותר. הכעס הלך וגבר, ומפעם לפעם השמיעו הצעירים נהמת מחאה כללית. טלפנו חמש פעמים למוקד, ושלוש פעמים למת"ק.  באחת השיחות שמעה המוקדנית את נהמת המחאה. הזהרנו שזה יכול להיגמר רע. כל הזמן הבטיחו  ש"מטפלים" ושקצין המת"ק בדרך. הגברים עמדו כגוש אחד, בגלל מצב המחסום שבבניה אין אפשרות ליצור תורים. המפקד (סמ"ר) והחיילים לא הפסיקו לצעוק "אירג'א לווארה"  - משימה די קשה בתנאי המחסום. הם זזו מטר, ועוד מטר, אבל דעת המפקד לא נחה. אחת ההפסקות בבידוק נמשכה 20 דקות.

פנינים: "אני אזיין אותו אם לא יילך אחורנית" (עם רובה מכוון).  "מצדי שכולם יחזרו הביתה". "תוריד את המכנסיים" (זאת באמצע התור!). כשהחייל ראה את הפרצוף הנדהם של הבחור הוא הוביל אותו קצת הצדה אל הסככה. לא ברור עם המכנסיים הורדו לגמרי, לפי הדרישה. זה נעשה "רנדומלית", לא בגלל חשד ספציפי.

סוף סוף הגיע קצין המת"ק, שוחח עם המפקד, ניגש והודיע לכולם שהם יכולים לעבור, בלי בדיקה בכלל. כולם נהרו החוצה.