זעתרה (תפוח), חווארה, יום ד' 17.10.07, בוקר

אורחים: וורה מרטין

צומת זעטרה, יצהר, מחסום חווארה

משמרת לפני צהריים לא מתוכננת, ביקור בחווארה שהיה אמור להיות קצר, רק להראות את הצד הזה של הדמוקרטיה הישראלית, התמשך והיה למעין משמרת. לא לקחנו מכשירי כתיבה ועל כן הדיווח לוקה בדיוק בשעות.

יציאה ב-10:00 מרמה"ש.

צומת זעתרה מעט מכוניות. 
צומת יצהר המון מכוניות הבאות מכוון חוורה ומכוון יצהר. גם בבית פוריק עמוס מאד. לא עצרנו. זה אמור היה להיות סיור לתיירים.
 

חווארה 11:00
מייד קיבלנו פקודה חד משמעית מהמפקד קפוץ-ההבעה שלא להעז ולחצות את הקו הלבן המרוחק.  
בכוך המעצר התגלה בחור שלא מדבר עברית או אנגלית. בעזרת נהג מונית שישב בסככה והסכים לדבר איתו בצעקות מעבר לבטון (הוא חשש שהחיילים יתנכלו לו אם יעמוד מולו פנים אל פנים, ובצדק) שמענו את סיפורו: הבחור הגיע מרמאלה. כשירד מהמונית והתקרב לקרוסלה בכיוון שכם הוא שם-לב שתעודת הזהות שלו נשכחה במונית. כשניסה לסוב על עקבותיו ולחפש את המונית, הוא נעצר והואשם ב 'זליגה'. איש המת"ק בדיוק הלך; המפקד סירב לשתף פעולה; מ"צ נחושה, יהירה ומלאה חשיבות עצמית, המפטרלת הלוך ושוב, לא אפשרה לנו שום תקשורת עם הבחור - לא לברר את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו, כדי שבמוקד יוכלו לברר מה עלה בגורלו: "אם הוא שם זה סימן שהוא צריך להיות שם". התחלנו בטלפונים מייאשים אל ה מ ו ק ד  ה ה ו מ נ י ט ר י...

צפייה מהקו הלבן השני היא כמו צפייה במשחק כדור-רגל מהמרפסת של השכנים שמעבר לרחוב. אי אפשר לדעת מה באמת קורה ליד המעברים, רק 'להרגיש' את העצבים, התסכול וההשפלה. לא היה לנו מושג כמה אנשים מחכים בתורים, למי מציקים היום, מי מציק היום (מי לא מציק היום), את מי ולמה מחזירים. הנה עבר את הקרוסלה בחור רהוט אנגלית, הוא נעצר לשוחח איתנו והתלונן שהתור היום ארוך במיוחד. צלצלנו שוב אל  ה מ ו ק ד   ה ה ו מ נ י ט ר י, ואולי בעקבות כך נפתח מסלול נוסף. ואולי לא.

עוברות להן שלוש שעות של ניסיונות לזרז את הטיפול בעצור, אשר במהלכן: החיילת במוקד שטיפלה בו  - יצאה לארוחת צהריים; המחליף שלה, שהבטיח שהוא "ממשיך לברר", התגייס רק אחרי זמן רב ונדנודים רבים לקדם את הטיפול במת"ק. ובינתיים אצלנו (כמו שכתוב בספרי הקומיקס) הבחור המכונה להלן 'הזולג' המשיך להיות תקוע בכלוב "כי אם הוא שם יש סיבה טובה". כל ניסיון לתקשר איתו העלה את זעמה הקדוש של המ.צ. "תאמיני לי אנחנו לא נהנים סתם לעצור" - זה כבר משפט של מ.צ. אחר, הרבה יותר סימפטי, שהחליף את הנחושה/גסת הרוח.
בעת חילופי המשמרת של החיילים התבשרנו על ידי המוקד כי התקבלה הודעה מהחטיבה - יש לשחרר את הבחור. הידד!! אך אויה, כעת כבר נוכחת במחסום  קבוצה חדשה, מטאטא חדש. מטאטא יותר אדיב אך עדיין מטאטא: "מייד אני משחרר אותו," מבטיח המפקד האדיב. מתברר כי תעודת הזהות כבר נמצאה, היא אפילו הוחזרה ל"זולג שלא זלג" ו....תכף המפקד ייתן לו לצאת. אנחנו מחכים ל'תכף המחסומי'. עברה עוד חצי שעה, אולי יותר. בשלב הבא חיילים נשלחים לפשפש בתחתוניו של "הזולג שלא זלג" לפני שחרורו. זה האות לפרישתנו. כשאנחנו במגרש החנייה נשמעת ברמקולים הודעה על 'הפסקת חיים'.
 

שוב ביצהר: המון המון המון מכוניות לכיוון זעתרה, מכיוון יצהר וחווארה.

זעתרה. רק מסלול אחד פועל. "אולי תפתחו עוד מסלול?" אנחנו באדיבות אל החיילים. "כן, למה לא?" הם עונים בחביבות. וורה אומרת: גם אם הם חושבים שהם שומרים כך על החיים בתל-אביב, אפשר לעשות את זה גם כששני מסלולים פתוחים לביקורת ולא להתעלל כך בחיים של התושבים. סתם אנטישמית.
 

במחסום שומרון שעל כביש 5, תור ארוך דווקא בכניסה אל הגדה.

16:00 ברמת-השרון: אני מנסה לברר ב  מ ו ק ד   ה ה ו מ נ י ט ר י  מה קרה ל'זולג'? האם התגלה חומר נפץ בתחתוניו? לא- 'הפסקת החיים' לא היתה בגללו. האם הוא שוחרר? כנראה. לא ברור. אולי אקבל תשובה בקרוב.

מסקנה: ילדים היזהרו, לא לשכוח תעודות זהות במושב המונית!!!! על זה תעמדו שלוש שעות לפחות בחדרון קטן, ללא כיסא, שתייה  ואוכל. וזה כמובן יגיע לכם.