חווארה, יום ה' 1.11.07, בוקר

צופות: 
נעמי ל., שרה ק. וחנה ב. (מדווחת)
01/11/2007
|
בוקר

 

חווארה

 

 

הגענו למחסום בשעה 08:45.
מעט עוברים ושבים אך המעבר הממוצע כ-45 דקות. מספר רב במיוחד של חיילים וקצינים, כנראה בהכנה לביקורם של חברי ועדת המשנה לאיו"ש של ועדת חוץ ובטחון . לכבוד הארוע הופיעו החיילים בבגדים מסודרים נעליים מצוחצחות והמחסום נקי ומסודר.

שני מנועי שב"כ ביקשו את עזרתנו. אחד ישב במעצר בנעוריו על זריקת אבנים ועכשיו נשוי ואב לשניים ועובד ביפו. "הולך בהרים". השני נשוי ללא ילדים ואינו מבין מדוע הוא מנוע שב"כinfo-icon.

בשעה 11:00 הופיעו הנשים בכחול לבן מלוות בעוגות, מיץ פטל, ופה מלוכלך במיוחד.
 
הן מסתובבות במחסום בחופשיות - ממש בעלות הבית, ומחלקות לחיילים דגלים ירוקים שעליהם כתוב "כל הכבוד לצה"ל". כמובן ש"זכינו" לקללות עסיסיות שליוו אותנו בכל אשר נפנה.
 
ב-11:15 נלקח בחור צעיר לצינוק ונדרש להתפשט. היות ומיד איפשרו לו להתלבש והוא נשלח לדרכו לא יחסנו לעניין משמעות רבה. רק אחרי "התפיסה המוצלחת" הבינונו שציפו ל"בחור" - והאיש הצעיר "איכזב" הוא לא היה "המחבל" הנכון!!

ב-11:30 הופיעו במעלה הגבעה המובילה להתנחלות הר ברכה חברי ועדת הכנסת מלווים כמובן בשומרים (הוסבר לנו כי המחסום "מסוכן מדי" ולכן ישקיפו על הנעשה מלמעלה). ופתאם, ממש לידינו, במרחק של חמישה שישה צעדים - מחבל!
כל הקצינים, שעמדו כבר מוכנים במקום התנפלו על הבחור, דחפו אותו לריצפה ומיד  הוכרזה "הפסקת חיים".
על בטנו החשופה של הבחור לא ראינו חגורת נפץ, ובידיו לא היה תיק. הוא עבר במעבר ההומניטרי  (בחור צעיר במעבר ההומניטרי?!) ו"התפיסה" התחוללה ממש לידינו מעבר לכלוב הסגור בו עומדות החיילות הבודקות. עכשיו אקשן - כולם רצים לכל כיוון, מגרשים את כל מי שבמחסום עד מעבר לכיכר והחיילים זוהרים ושמחים.
הנה הוכיחו לנו ולחברי הכנסת עד כמה יעיל והכרחי  המחסום.

עלינו לגבעה, נעמדנו במרחק מה מחברי הכנסת והשקפנו על הצגת התכלית.
שלא כמינהג המקום, הובילו את "המחבל" בעדינות למקום חשוף למען יראה היטב לכל הצלמים שכבר היו במקום.
הישקו אותו במים קרים, איש לא הרביץ לו - הכל פעל למופת!.

חברי הכנסת עזבו לארוחת צהרים בחטיבה ואנו נשארנו לחוות את סוף הארוע. הכל היה מושלם - אבל נראה היה לנו שגם חלק מחברי הכנסת שאלו את עצמם ואותנו האם היה או לא היה.

במהירות "שיא" הופיע הרובוט - אבל אויה - למרות 6 יריות, כלום לא התפוצץ. רק כעבור כשעה הצלחנו סוף סוף לשמוע בום חלשלוש - איפה איפה היו כל חומרי הנפץ שעליהם שמענו ברדיו - כל כך הרבה חומרי חבלה וכל כך מעט בום?!

מאות האנשים משני צידי המחסום, המורגלים באירועים כאלה, לא התרשמו במיוחד מן האירוע אך העיכוב של כשעתיים בשמש באמצע היום כאשר חוזרים מלימודים ועבודה הוסיף ודאי עוד מפגע פוטנצילי למליונים שסובלים ממניעת חופש התנועה!

ניסינו לעניין את התקשורת במה שראו עינינו אך כמובן שלצבא מאמינים - ומי אנחנו שנפקפק באמיתות "מבצע מוצלח כזה".

הכחולות לבנות היו מרוצות מאד. מעבר לכיכר צעקו לעברנו קללות נימרצות - הנה הנה הבאנו אנחנו על החיילים את הכמעט אסון הזה.

 

ב-13:15  עזבנו לזעטרא. אחרי שסרבנו להיפגש עם הוועדה במועצת שומרון ובחברת הכחולות לבנות, נתבקשנו לקיים את הפגישה במחסום זעטרא ולכך הסכמנו.
בזעטרא כבר חיכו  הכחולות לבנות, שניצלו את הזמן עד לבוא חברי הכנסת על מנת "להסביר" לעתונאים שחיכו שם איזו סכנה אנו מהוות וכמה חשוב להפטר מאתנו. כאשר הופיעו חברי הכנסת ניתן סוף סוף חופש הדיבור לכחולות לבנות, והכל התנהל במרץ רב ובקול רם. אנחנו לעומת זאת עמדנו במרחק רב וחיכינו בסבלנו שיתפנו לשיחה אתנו.

כמה מן העתונאים "גילו" אותנו ובאו לראיין אותנו.. שרה פתחה והסבירה את עמדותינו, ונעמי ואני השלמנו כל אחת על פאן אחר של פעילותינו. נקווה שמשהו מכל זה ישודר.

באיחור ותוך התנצלות, ניגשו חברי הכנסת אלינו וביקשו לשמוע את דעתינו. ציינו כי אנו נמצאות כבר כ-7 שנים במחסומים, שיש מאות דיווחים שלנו באתר, וששלחנו להם את הפרסומים שלנו. הסברנו בקיצור את היקף הפעילות שלנו ואת השקפת עולמנו.
בסיכומו של דבר נתבקשנו להגיש מסמך כתוב לוועדה, שאחריו נוזמן לפגישה בכנסת שתאפשר דיון רציני, ובכך השגנו את מטרתנו.