בית איבא, יום ד' 17.10.07, אחה"צ
מחסום בית איבא
16.00 בית איבא
אנו מתקרבות למחסום והנה ליד המחצבה הושם השלט האדום האוסר על ישראלים להיכנס לשטח הפלסטיני, למרות שהשטח עדיין לא שטח A (כדי לאפשר להציבו שם מחקו את האות A)...
בכניסה לשכם – 12 מכוניות, ביציאה – 6. אין צפיפות. בדיקת המכוניות נעשית תוך השוואת מספר תעודות הזיהוי עם הדף שבידי החייל הבודק. אנו ממשיכות לעבר הבדיקה של הולכי הרגל. סככה חדשה הוקמה לנכנסים לשכם. רצפתה מבטון.לידה תא בידוק ועוד תא לבדיקה יסודית בבידוד.
שני מעוכבים
ומעוכבת מחכים במתקן העיכוב. מחכים למשטרה שתבדוק. והמשטרה אמנם מגיעה.מתברר שפלסטיני ישראלי משפרעם בא למחסום לקחת את ביתו משכם, מביקור אצל סבתה. האשה, צעירה משפרעם עם התינוק שלה מעוכבים כי הביקור כנראה לא אושר מראש. הכניסה מותרת אבל היציאה בעייתית. השוטרים הבינו את העניין ומיד שחררו אותם ךדרכם.המעוכב האחר מספר שעוכב גם אתמול וגם שלשום, ואינו מבין מדוע.איש המת"ק – רב סמל יונתן – מבקש מהחייל שייקח את התעודה לבדיקה מדוע מעכבים אותו כל יום, וימנע זאת. אנחנו שואלות אותו אם הוא מחרים את התעודה, והוא נרעש: " מה זאת אומרת, הרי אסור להחרים תעודות! אני רק לוקח את המספר כדי שיבדקו ולא יטרידו אותו יותר".
16.30 הוא אכן משוחרר, ויונתן יבדוק במחשב את סיבת העיכוב.
שני אנשי המת"ק, י' ו-ת' , עוזרים ככל יכולתם לזרז ולמנוע חיכוכים. הם מחליפים את החיילים הבודקים כדי לשחררם לבדוק בתור ההומניטרי ובמכוניות.מגיעים שני פלסטינים הטעונים בדיקה – יונתן מוסר לתומר לבדוק את תעודותיהם בטלפון, ואינו מכניס אותם למתקן העיכוב אלא מאפשר להם לחכות על ידו. תוך 10 דקות הם ממשיכים בדרכם.מפקד המחסום א' (ללא דרגה) מאפשר להם לקדם את התורים.
16.40 הסככה מתרוקנת. רק עוד מספר קטן של אנשים עומד בין הקרוסלות והבודקה. י' מספר שהיום זה זורם טוב יותר כי הוא פתח את התור ההומניטרי מוקדם יותר מהרגיל.
אנו הולכות לכיוון המכונית, אך נעצרות בתור לבדיקת המכוניות, כי מכונית משא נעצרת בבדיקה ולא מאפשרים לה להמשיך. חיילת, מפקדת מ"צ האחראיות על החסימה הזאת, מדברת בגסות וצועקת על הנהג שישוב לשכם. חייל אחר מסביר לנו שאין לנהג רשיון להעביר את מכונות התפירה הנמצאות ברכב. ואילו הנהג טוען שהוא עובר כאן יום יום. עוד אנחנו תוהות אם לקרוא לי' לעזרה, והנה הוא כבר כאן! מנסה לשדל את המפקדת הנחושה בדעתה שלא להתיר לו לעבור. בינתיים הוויכוחים נמשכים והתור ביציאה משכם הולך וגדל (לא עולה על דעתה להעמידו בצד ולאפשר לתור לנוע) י' פותח את הדלת הצדדית של הרכב ומבקש ממנה להסתכל פנימה. היא עולה על המעקה, עם הנשק דרוּך, וטוענת שאינה יכולה לראות. י' בסבלנות האופיינית לו מביא לה פנס ומבקש ממנה לרדת מהמעקה ולהסתכל יחד איתו. הוא מכניס את ידו לתוך מכונת התפירה כדי להראות לה שאין שם חומר נפץ, אך עדיין אינו מצליח לשכנעה. עד שעלה בדעתו הרעיון הגאוני להביא את הכלב המסתובב שם לעזרה. ובהסכמת הנהג הכלב נכנס לרכב ובדק כראוי. נסתתמו טענותיה מול הראיות של הכלב. מי ייתן וירבו אנשים כמו י' (לא רק במחסום, בכלל!).
17.00 עזבנו את בית איבא.