חווארה
המחסום הצפוני בנקודות הבידוק - משטרה צבאית. החיילים נמצאים שם כדי לאבטח את השוטרים אך אינם בודקים בעצמם וכמעט שאין מגע בינם לבין העוברים ושבים. המעוכבים המעטים שהיו במכלאת המעוכבים שוחררו ממש כשהגענו. ולמה, יחד עם המחשבים המשוכללים המעלים מיד את תמונתו ופרטיו האישיים של האדם (כולל כנראה הסטוריה "בטחונית"), עוד צריך לעכב אנשים במחסום? א', מפקד המחסום, הסביר שיש פרטים שעוד לא מעודכנים במחשב הנמצא בנקודת הבידוק. את הבדיקות הרציניות יותר עושים מול השב"כ ולכן צריך לעכב את הנבדקים. זאת אומרת שעכשיו, עם המחשבים והכל - עדיין צריך לבטח ולבדוק את הבטחון שהוא אף פעם לא די בטוח כי מה זה למשל "הבדיקות הרציניות יותר"? היות וסידורי המעבר קלים יותר אין תעסוקה רבה לחיילים. א', מפקד המחסום ונ' קצין המת"ק ניגשו אלינו לשיחה קלה של הכרות – מה אנחנו עושות בחיים, במה אנחנו עובדות וכו'. עוד חייל אחד הצטרף למתענינים והתפתחה שיחה על החברה הישראלית. ובאופן כללי מאד – על מחסום ווטש.
מכונת השיקוף עובדת אבל אין לדעת אם מישהו נמצא בתוכה ובודק את תכולת החפצים העוברים דרכה או שהיא מתפקדת שם לצורך הפחדה בלבד. מנסיון משמרות קודמות לא ברור אם היא מאוישת בכלל אבל גם מדחליל נזהרים בפרט שהוא נוהם ועושה רעש. המחסום הדרומי כשהגענו היו מעוכבים
רבים במכלאה שעוכבו לצורך בדיקה נוספת אבל כולם השתחררו לאחר דקה.ילדה בת 14 שהגיעה עם תעודת לידה מקורית וצלום של תעודת הזהות של ההורים לא הורשתה לעבור. בחורה הלומדת בא-נג'אח באה עם תעודת זהות ישראלית ודרכון ירדני. היא שכחה את תעודת הזהות הפלסטינית שלה בשכם. קצין מת"ק אמר לנו פעם שנשים ממזרח ירושלים שלומדות בא-נג'אח רשאיות לעבור. לעומת זאת טען ד', מפקד המחסום הדרומי, שהמעבר מותר רק לאלה הרשומות ברשימה שנמצאת אצל החיילים. הבחורה מצדה טענה שהיא עוברת פעם בחודש אבל שמה לא היה ברשימה הזו. מתברר שהיא צריכה להוציא אישור מפיקוד מרכז. עוד שתי בחורות, עם כרטיס סטודנט ודרכון ירדני גם הן לא הורשו לעבור כי לד' יש הוראות.חוץ מזה קיימת הבעיה הקבועה של בעלי הדרכונים הירדניים שאינם מורשים לעבור במחסומים ואין להם כתובת לפנות אליה. את אלה ייצגו שוב שתי האחיות המוכרות לכל המשמרות של חווארה שפנו, הן והוריהן, לכל כתובת אפשרית והושבו ריקם ואחרי כל זאת הן ממשיכות לחכות במחסום בסבלנות ל"מערוף" של המפקד התורן.