תרקומיא

צופות: 
אביבה ו. , היאלי ש.
31/01/2005
|
בוקר

תרקומיא 5:40
להבדיל מפעמיים הקודמות שלי במחסום, היו עיכובים והתור לא זז. גם שינו את המבנה של המחסום  וכעת יש מעבר אחד הן לכלי רכב והן להולכי רגל. בעיני זה מאוד מסוכן.
בערך 300 אנשים חיכו לאישור להתקדם, כל פעם חמישה אנשים (בפעמיים הקודמות שלי עברו בלי המתנה). שאלתי את האנשים בתור מה קורה. הם סיפרו לנו על הבוקר הקודם, כאשר חייל (ככל הנראה דרוזי, גס רוח ואכזר כלפי חלק מהאנשים בתור). הם דיווחו שהוא דרש מהם לעמוד (משום שמישהו מבוגר ישב על סלע), הוא גם התנפל על מישהו עם מקל.

לחלק מהאנשים היה כבר מאוחר והם ויתרו וחזרו הביתה.
דיברנו עם החייל שעמד קרוב יותר לממתינים, ואישר מעבר של 5-5. שאלתי מדוע לא עוברים כולם. לדבריו "תפסו" מישהו עם אישור (היתר)  מזויף (החיילים עכשיו משתמשים במילה "כדי לבחון את רמת העברית, סיפר לי מישהו ...) אי לכך בודקים ורושמים כל אחד.... כאשר עלה השחר הגיע קצין, שפגשתי בפעמיים הקודמות שלי במחסום, ויחד עם עוד חייל הם בדקו, רשמו ובאיזשהו שלב ( כעבור בערך 10 ד') התחילו להעביר את כולם. בשעה 7:00 עברו כולם. (בסה"כ כ-600 עובדים.)

עברנו לחניון של האוטובוסים. משפחות האסירים הגיעו וחיכו לאוטובוסים ולמלווים המשטרתיים הישראלים. הגיעו תחילה בשעה 7:15. אחד הנהגים סיפר לי שהבדיקות יכולות לקחת עד 11 בבוקר. נוסעות לביקורים משפחות שלמות... בני זוג, הורים, ילדים, תינוקות וקשישים, המתחילים את ה"טיול" ב-5 לפנות בוקר, וחוזרים הביתה בשעה אחת אחרי חצות, אחרי אינספור בדיקות בכל שלב של המסע.
קישקשנו עם כמה מהם, אחד שבנו בן 20 ויושב כבר שלוש שנים בכלא. שתי בנות צעירות ניגשו אלנו וששאלו ? WHATS YOUR NAME כמה נחמד! כיבדו אותי בקפה חזק. נפרדנו בברכת דרך צלחה, ועזבנו בשעה 7:20.