א-ראם, קלנדיה

צופות: 
איבון פ., ליה נ., עדנה ק., מרתה ק.(מדווחת)' אורחת: אנה, כתבת משוודיה
27/01/2005
|
אחה"צ

 במחסום א-רם שומם למדיי. מעט מאuד עוברים. בדרך לקלנדיה הכביש מצד ימין לחומה חסום ואנו נוסעות בצד שמאל, שוב עם שיבושים אימתניים. הנהגת המיומנת שלנו, עדנה, מתמרנת עם המכונית שלה כמו עם רכב שטח. הבורות גדולים ואנו מברכות על כך שאין גשם היום, מה שהיה הופך את המעבר לבלתי אפשרי. למי שנדרש לעבור את הדרך הזאת מדי יום, אין ספק שזאת משימה בלתי אפשרית ומזיקה מאד לרכב.
בצומת יש תסיסה של הרבה אנשים מכוניות ורוכלים שהיום, כנראה, לא גורשו על ידי הצבא.

במחסום קלנדיה אנו פוגשות מעוכב, פלסטיני-ישראלי מחיפה כבן 27. אשר היה בראיון עבודה ברמאללה. כשעמד במחסום ושמע את מ' החיילת פונה לפלסטיני במשפט "סתום את הפה" הוא אמר לה לדבר יפה. התעודה שלו נלקחה ל"בדיקה" ונאמר לו שהמשטרה הוזמנה בגין "הפרעה לעובד ציבור". שעה וחצי אחר כך התעודה הוחזרה לו, ללא הסבר נוסף. כאשר ניסה להתלונן אצל מפקד המחסום מ' גיחכה בפליאה. היא חשבה שהוא אמור להיות אסיר תודה על שלא נעצר... אותה מ' לקחה בהמשך גם את התעודות שלנו "לבדיקה" כשחזרנו מביקור קצר בקלנדיה והצלחנו במזל לחטוף אותן חזרה. עם זאת, היו כמה רגעי נחת, כאשר אלכסיי הצליח להעביר במחסום אדם עיוור, זקן חולה, סטודנט ללא תסריחinfo-icon אך עם תעודת מתנדב בארגון בינלאומי, ועוד כמה מקרים שאף אמיל הקואופרטיבי מהמת"ק לא הצליח להעביר. הקשבנו לתלונתו של סטודנט שמתעמרים בו באופן קבוע כאשר הוא מנסה לעבור. סחורות גדולות כמו 2 זוגות אופניים, כד ענק וכמה קופסאות הועברו מהצד ברשות. מה שנראה היום כמו דבר לא לגמרי שיגרתי.

צוות טלוויזיה הגיע למחסום, מנסים לעשות סרט על הומור שחור נוכח המצב. אל תוך הפריים נכנס חטיב, שבעברית די רהוטה מתלונן על המצב כיום, ללא תקווה, על שרון ועל הרוב שקיבל בבחירות, על תחושת ה"אין מוצא", הוא שואל באופן רטורי אם מה שאנו עושות משפיע במשהו על המצב הבלתי אפשרי. התפתחה שיחה ללא מסקנות ברורות.

אני נשארתי עם אי נוחות רבה, שהרגשתי כאשר נדחסתי עם שאר הנשים בטור ה"ההומניטרי" במחסום וראיתי לידי את הילדה כבת הארבע שעמדה בין המבוגרים ללא יכולת לראות משהו בכלל וחשבתי על תחושת החנק והאי נעימות שהיא מרגישה כל פעם שהיא עוברת במחסום הזה. לא נראה לי שבזיכרון שלה יירשם איזה שהוא גוון הומניטרי.