חווארה דרום, יום ג’, 11.1.05, אחה”צ משקיפות: פתחיה ע’, רחלי ב”א’, לי א’ (מדווחת). משמרת מ-14:00-16:15סה”כ משמרת שקטה. מיעוט אנשים אופייני לחווארה דרום לאחרונה, הקרוסלות לא עובדות והאנשים זורמים כמעט ללא עיכוב מתור צדדי.עם זאת היו מספר מקרים שבכל זאת דרשו את התערבותנו:- ילידת שכם אזרחית ארצות הברית מגיעה להלווית אמה בשכם ומסורבת כניסה כיוון שאין לה אישור כניסה לשטחי A. מפקד המחסום דווקא מנסה לעזור לה ולהסביר לה באנגלית קלוקלת לאן עליה לפנות ומצייד אותה בטלפון, אבל כשהיא לא מצליחה ליצור קשר עם המספר היא פורצת בבכי. אנחנו באות לעזרתה ויוצרות קשר עם שירן מפיקוד מרכז. היא מבטיחה לסדר לה אישור מיוחד. התהליך המלווה בטלפונים שלנו כל מס’ דקות לוקח כשעה+, שאת רובה האישה מעבירה בדמעות. אנחנו גם מבררות מול הקצין במחסום הצפוני אם אין אפשרות שהוא יאשר להעביר אותה, אבל הוא טוען שנדרש אישור אלוף למקרה כזה.למרות שהאישה קיבלה אישור בסופו של דבר להיכנס לשכם, נשאלת השאלה האם אין אפשרות לקבל את ההחלטה על כניסתה בדרג נמוך יותר, במיוחד שמדובר במקרה הומניטרי מובהק כל כך? האם לאלוף אין דברים חשובים יותר לעשות עם זמנו?- חיילת מ”צ הנוכחת במחסום, מדגימה שלמרות השבחים הרבים על פלוגת המחסומים מכל גורם צבאי, יש להם עוד דבר או שניים ללמוד – למשל ערבית ואולי גם קצת אורך רוח…:o אם, ילד, ובן בגילאים האסורים מבקשים להיכנס לשכם לצורך בדיקות רפואיות בביה”ח עבור הבן הגדול. החיילת מעיפה מבט קצר בתעודות ופוסקת: האם והילד הקטן יכולים להיכנס, הגדול לא (כיוון שאין לו אישור). האם דווקא מנסה להסביר לה שהבדיקות הן בשביל הבן הגדול ואין טעם שיכנסו בלעדיו, אבל החיילת שכמובן אינה מבינה ערבית, מאבדת עניין בסיטואציה ומשלחת אותם מעל פנייה. המשפחה נעמדת בצד אובדי עצות, ואנחנו מתערבות. פנייה למפקד המחסום פותרת את המצב ברגע כמובן. עם זאת, סביר שללא התערבותנו לא היו עוברים כלל.o שני ילדים ללא תעודות ובלווי קרוב משפחה מבוגר מבקשים להיכנס לשכם, לאחר שראינו אותם מגיעים מהמחסום הצפוני סוחבים חבילות. החיילת מגלה שאחד מהם (כבן 10) מרמאללה, פוסקת שהוא לא יכנס ללא לווי הורה ומשלחת אותו בצעקות “רוח רוח” (ממש כאילו היא מנפנפת זבוב טורדני, ולא ילד קטן שהיא כרגע שלחה אותו לחזור לבדו לרמאללה). השלושה כמובן מנסים להסביר לה אבל כאמור היא אינה דוברת ערבית, וגם חסרת סבלנות עד מאוד. ניגשנו לברר מה קורה. המבוגר טען ששני הילדים קרובי משפחתו ובני דודים. הוריו של הילד מרמאללה בביקור אצל הורי הילד השני, והוא יצא איתם משכם על מנת להעמיס דברים על מונית שנוסעת לרמאללה, וכעת לא נותנים להם לחזור. רחלי קופצת למחסום הצפוני ומהר מאוד מגיעה ההוראה להעביר אותם פנימה, שכמובן אזהרה בצידה שהילד מרמאללה לא יוכל לצאת משכם ללא לווי הוריו.- כשרחלי חוזרת מתברר בכלל שהוראות עדיין מדברות על כניסה חופשית לשכם לכולם, אבל החיילים במחסום החליטו “להגדיל ראש” ולא מכניסים מי שיהיו לו בעיות לצאת. נפלא…- יש שמועה שהתקבלה הוראה “לעכב כל אמבולנס, ולפרק אותו לגורמים”, ואכן אמבולנס אחד נטול חולים שמגיע למחסום זוכה לעיכוב מכובד של מעל ל-20 דקות למרות מחאות הנהגים שיש להם חולים לאסוף. פנייה בעניין למפקד המחסום זוכה לתשובה “תאמיני לי שיש סיבות”, אבל מסתבר שבעצם הסיבות לא היו מספיק טובות כשהתעודות מוחזרות לנהגים והם משוחררים להמשיך בדרכם. מאוחר יותר מתברר לנו שמחבל נפצע, ודואגים שיעבירו אותו באמבולנס לתוך שכם, ולכן הוחלט לעכב את כל האמבולנסים הנכנסים (ואולי גם היוצאים?).