אבו דיס (הפשפש), ענאתא-שועפאט

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
02/01/2005
|
בוקר

מחסום ענתה, אבו-דיס וסוואחרה, יום א', 2.1.05, בוקר משקיפות: עפרה ב' וסילביה פ' (מדווחת) המשמרת ארכה מ- 6:30 עד 9:15 6:40 - מחסום ענתה הולכי רגל רבים. יש תור של מכוניות אולם, הוא מתקדם. 6:50 - מחסום א-זעיים המחסום לא מאויש. במקום להמשיך ישר לכוון מעלה אדומים, אנו פונות ימינה בעיגול כדי לנסות להגיע למקום בו עומדות מוניות הפישפש. מצד ימין רואים בברור את החומה המסתיימת בפילבוקס. המקום פתוח ויש תנועת אנשים הולכי רגל, כמובן שעברו את החומה ויורדים מהגבעה. לאחר נסיעה של כ- 100 מטר שאלנו אנשים אם הם יודעים איפה עומדות המוניות שהיו פעם בפישפש. כל אחד ששאלנו נתן לנו הנחיות מאוד לא ברורות. אומרים לנו: "זה שמה, אבל יש שם הרבה בוץ. לא כדאי לכן להמשיך." ובכן, מאחר שלא ידענו אם אנו בכלל בכוון, החלטנו לחזור לדרך המלך. 7:00 - מחסום מעלה אדומים תור ארוך של מכוניות וקבוצה גדולה של מעוכביםinfo-icon. המכוניות לא זזו כלל אולם, לאחר שהתחלנו לשאול שאלות, התור החל לזוז. גם אז, החיילים עבדו באיטיות מופגנת. כל מכונית שהגיעה אליהם עברה ללא בדיקה, אולם, כל פעם חלף זמן עד שהיו מסמנים למכונית הבאה להתקרב. לא ממש ידענו למי להתקשר מהמחסום הזה. התקשרנו למת"ק עציון, תיארנו את המצב, והם אמרו שיבדקו. זמן קצר לאחר מכן רב המעוכבים שוחררו, אולם התנועה המשיכה להיות איטית. התקשרנו כמה פעמים למת"ק ואמרו: "באמת לא בסדר" אולם, שום דבר לא השתנה. "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".התקשרנו גם לד. אולם, הוא לא יכול היה לטפל במצב באותו הרגע. התקשרנו גם לסגן אלוף א., לפי עצתה של יהודית א', אולם הוא לא היה.דיברנו עם כמה נוסעים שפנו אלינו והם סיפרו שהתורים הללו הם עניין יומיומי. לכן, חשבנו לבקש לאחר המשמרת מד. ומסגן אלוף א. לטפל בנושא באופן יסודי. אולם, שום דבר לא נעשה. 8:00 - מחסום סוואחרה חסימות צינור הברזל היו פתוחות. המחסום היה פתוח והתנועה זרמה. היו מספר מעוכבים והתקרבנו אליהם מאחורי המחסום מבלי שהעירו לנו. עם זאת, לא הגענו ממש אליהם כי לא רצינו להזיק להם. לא רצינו שבגללנו ישאירו אותם עוד זמן. ואמנם הם שוחררו מהר מאד ואנו נסענו לאבו-דיס. 9:00 - הפישפש באבו-דיס - לא הייתה שם נוכחות של משמר הגבול. תנועת הולכי הרגל הייתה מאד דלילה. פגשנו מורה מבית הספר הצרפתי ברחוב הנביאים, שהזמינה מונית ממערב ירושלים. אין זכר לטרנזיטים הפלסטיניים, אליהם היינו רגילות. סימני אדום ולבן על שולי המדרכות עדיין מבריקים. אבל אין כבר ממי לגבות קנסות חנייה.