בית איבא
13:30 – הגענו למחסום. במחסום מהומה כאשר שתי משפחות של ערבים ישראלים מנסות להיכנס לשכם כדי להשתתף בהלוויות של קרובי משפחה. שתי נשים מאום אל פחם צעקו וקיללו את החיילים משום שהן מחכות כבר שלוש שעות ולא נותנים להן להיכנס להלוויית אביהן בשכם. הגעתנו למקום והטלפונים שהתחלנו לעשות כדי לזרז הטיפול בנושא, הרגיעו את הרוחות. נציג המת"ק ניסה לעשות כמיטב יכולתו. לפי המידע שלו רק אלוף הפיקוד עצמו מורשה לאשר כניסה כזאת ללא תיאום מוקדם. תמי התקשרה לרן כהן שדיבר עם לשכת האלוף. לאחר חצי שעה צלצלה עוד פעם ללשכה והפקידה טענה שלא קיבלה שום פנייה בנושא. בשעה 14:15 התקבל באורח פלא האישור המיוחל והמשפחות נכנסו לשכם, לאחר שהודו לנו על זירוז הטיפול. המסקנה שלנו – אין נוהל מסודר וידוע של צה"ל לטיפול במקרים הומניטריים מסוג זה. לא סביר שכל בקשה כזאת תצטרך להגיע לאישורו של אלוף הפיקוד.
מקרה נוסף של ערבים ישראלים: שני אחים הגיעו עם אמם, שאינה בריאה בנפשה, וניסו להעבירה למשפחתה בשכם. לאם, שהיתה תושבת ישראל הרבה שנים, אין תעודת זהות ישראלית עקב סכסוך עם האב. נציג המת"ק טיפל יפה בנושא והגיע אתם להסכם שהאם תיכנס לשכם במונית, מלווה באחת מבנות המשפחה. החיילים יצאו "לצוד" מונית. כמובן, כל נהגי המוניות ברחו על נפשם כשהחיילים התקרבו. לבסוף חזרו עם נהג מונית שהצליחו לתפוס. הוא צעק כל הזמן שהוא בחור טוב ולא עשה כל רע. נציג המת"ק הרגיע אותו והסביר לו שיש משימה עבורו – גם פה תאטרון האבסורד ממשיך לחגוג. מעבר האנשים היה מסודר, לא היו תורים ארוכים. כשהגענו היתה סככת המעוכבים ריקה, עד שיצאנו היו בה כבר כ-15 מעוכבים
, כולל נהגי מוניות שהוכנסו לשם בידי קבוצת חיילים שיצאה בצורה יזומה למרדף אחר נהגים. מבדיקתנו עם החיילים – אין שום הקלות מיוחדות לאנשים שעובדים עבור מסע הבחירות.נסענו בדרך חזרה דרך ג'ובארה בכוונה להיכנס לכפר. לא הורשינו להיכנס והראו לנו פעם נוספת את צו האלוף. החיילים טענו שרק אנשים הנוסעים לביתם (מתנחלים) מורשים לעבור.חזרנו בשעה 16:00, הביטוי "תאטרון האבסורד" מתאים לסיטואציה שבה היינו במשמרת זו.