א-ראם, ענאתא-שועפאט, קלנדיה
ענאתא: כשהגענו, הייתה במחסום ובסביבותיו נוכחות מסיבית של חיילי משמר הגבול ושוטרים אזרחיים מכל מיני יחידות, רבים מהם חמושים מכף רגל ועד ראש. פלסטינים אמרו לנו שעומדים להרוס בית. חיילים וקצינים שהסכימו להחליף אתנו כמה מלים הכחישו זאת, וטענו שהימצאותם שם היא "שגרתית". רותי התקשרה לוועד נגד הריסת בתים. היו כחמישה מעוכבים
. אחד מהם היה נער מבוהל מאוד כבן 16-17, שהוחזק בנפרד, ישוב על הארץ ומוקף בארבעה חיילים חמושים. לא יכולנו לדבר אתו ולא עם החיילים ששמרו עליו.וכמובן, היה אותו פקק תנועה ללא סוף, שתמיד ישנו בענתה. זמן ההמתנה בתור: יותר משעה.מפקד המחסום, שהפגין חוסר סבלנות, הסכים, עם זאת, לענות על כמה משאלותינו: הנוכחות המוגברת של המשטרה היא "שגרתית"; הנער המעוכב מכור לסמים; מה שגורם לפקק התנועה הוא - איך לא - "ביטחון".
קלנדיה: היות שהשעה הייתה כבר מאוחרת יחסית החלטנו לעבור בא-ראם, אך לא להתעכב שם ולהמשיך לקלנדיה.
בא-ראם, ממש מול המחסום, חסם דוקרן את הנתיב שמוליך צפונה וחייל אחד בדק את המכוניות. עוכבנו שם כעשר דקות. מכל מקום, במחסום עצמו היו מעט הולכי רגל, והתנועה זרמה.הנסיעה לאורך הקיר בלתי אפשרית כתמיד, אם כי כשהגענו לקלנדיה, היה אפשר לראות שהכביש מצדו המזרחי של הקיר סלול בחלקו. מכל מקום, הנתיב הזה סגור בינתיים לתנועה.בכניסה הצפונית למחסום עמדו להם בעלי הדוכנים ומכרו את מרכולתם, והחיילים לא הפריעו להם. הולכי רגל ומכוניות עברו את המחסום כמעט ללא עיכובים, ולא היו מעוכבים.