מחסום ברטעה ריחן: לא מנפיקים אישורי מעבר לברטעה
08:30 - 10:30
08:30 - 09:00: אוויר הרים צלול וקר, אנחנו חושבות לפנטז על אירופה אך המציאות טופחת על פנינו בהגיענו למחסום השומם והשקט.מעט הולכי רגל עוברים ללא עיכובים. ברטעי אחד קורא לנו, ומסביר בערבית שבתו הנשואה והמתגוררת ביעבד (גדה) אינה מקבלת היתר לעבור לברטעה, והוא רוצה להסדיר עבורה אישור, כיוון שיש חתונה במשפחה בקרוב, והוא משתוקק שבתו תשתתף. נסינו להסביר לו שינסה דרך המת"ק, מה שודאי כבר ניסה.
09:00 - 09:30: אנו יורדות אל מגרש החניה הפלסטיני. מעט מכוניות, אין תנועת והעברת סחורות, יש הרבה ליכלוך , מה שמעיד על פעילות שהיתה לאחרונה. כאן פגשנו נער עם תרמוס וקנינו ממנו כוס הקפה לה ייחלנו. ריקנות מעיקה, התחושה שהייאוש הוא שגורם לה.
09:30 – 10:30: בעמדת בדיקת המכוניות אנו נתקלות בעימות לא נעים בין החיילים למונית פלסטינית. הם אינם מתירים לה לעבור, לשטח הגדה, כנראה בגלל אחד הנוסעים, לא בדיוק הבנו למה. הנוסעים היו נסערים וביקשו את עזרתנו במניעת אירוע אלים, אחד הנוסעים רצה להרביץ לחייל, והמונית עזבה את המקום. ניסיתי לברר עם החייל מה מונע מפלסטינים לנסוע לשטח פלסטין, נתקלתי בסירוב עוין לענות לי והופניתי למפקד המחסום שהיה בעמדת בידוק הולכי הרגל. זה טען שאין שום מניעה לפלסטינים להיכנס לגדה והדגיש שלא ידע על מקרה זה. פלסטיני עומד במחסום, אין לו אישור מתאים לעבור, הוא מנסה לברר עם החייל מהמשטרה הצבאית את פרטי האישור שעליו להשיג. הוא פשוט רוצה להבין, כל כך טריוויאלי, אבל החייל לא חושב כך, ובגסות ותוקפנות מורה לו לעוף… " עוף, עוף כבר! " אני מחכה מספר דקות , פונה ומציעה לחייל דף של מחסוםווטש, שם כתוב על חשיבות היחס הסובלני והאנושיות. החייל אינו מגיב, מתייחס אלי כאל אוויר. גם לקצין שצופה במעמד המביך אני מציעה את הדף, אך הוא אינו מעוניין. הוא יודע ומעודכן דרך האינטרנט… אני מקווה שיקרא את הדוח הזה ואולי יבין שהתנהגות שכזאת אינה ראויה.
08:30 - 10:30
08:30 - 09:00: אוויר הרים צלול וקר, אנחנו חושבות לפנטז על אירופה אך המציאות טופחת על פנינו בהגיענו למחסום השומם והשקט.מעט הולכי רגל עוברים ללא עיכובים. ברטעי אחד קורא לנו, ומסביר בערבית שבתו הנשואה והמתגוררת ביעבד (גדה) אינה מקבלת היתר לעבור לברטעה, והוא רוצה להסדיר עבורה אישור, כיוון שיש חתונה במשפחה בקרוב, והוא משתוקק שבתו תשתתף. נסינו להסביר לו שינסה דרך המת"ק, מה שודאי כבר ניסה.
09:00 - 09:30: אנו יורדות אל מגרש החניה הפלסטיני. מעט מכוניות, אין תנועת והעברת סחורות, יש הרבה ליכלוך , מה שמעיד על פעילות שהיתה לאחרונה. כאן פגשנו נער עם תרמוס וקנינו ממנו כוס הקפה לה ייחלנו. ריקנות מעיקה, התחושה שהייאוש הוא שגורם לה.
09:30 – 10:30: בעמדת בדיקת המכוניות אנו נתקלות בעימות לא נעים בין החיילים למונית פלסטינית. הם אינם מתירים לה לעבור, לשטח הגדה, כנראה בגלל אחד הנוסעים, לא בדיוק הבנו למה. הנוסעים היו נסערים וביקשו את עזרתנו במניעת אירוע אלים, אחד הנוסעים רצה להרביץ לחייל, והמונית עזבה את המקום. ניסיתי לברר עם החייל מה מונע מפלסטינים לנסוע לשטח פלסטין, נתקלתי בסירוב עוין לענות לי והופניתי למפקד המחסום שהיה בעמדת בידוק הולכי הרגל. זה טען שאין שום מניעה לפלסטינים להיכנס לגדה והדגיש שלא ידע על מקרה זה. פלסטיני עומד במחסום, אין לו אישור מתאים לעבור, הוא מנסה לברר עם החייל מהמשטרה הצבאית את פרטי האישור שעליו להשיג. הוא פשוט רוצה להבין, כל כך טריוויאלי, אבל החייל לא חושב כך, ובגסות ותוקפנות מורה לו לעוף… " עוף, עוף כבר! " אני מחכה מספר דקות , פונה ומציעה לחייל דף של מחסוםווטש, שם כתוב על חשיבות היחס הסובלני והאנושיות. החייל אינו מגיב, מתייחס אלי כאל אוויר. גם לקצין שצופה במעמד המביך אני מציעה את הדף, אך הוא אינו מעוניין. הוא יודע ומעודכן דרך האינטרנט… אני מקווה שיקרא את הדוח הזה ואולי יבין שהתנהגות שכזאת אינה ראויה.