חווארה צפון - למה בכלל מחסום?

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
יעל ע', שרה ח'. (מדווחת) רקפת (אורחת)
16/12/2004
|
אחה"צ

14:00 בטרם הגיענו לחווארה, אנו שומעות בדרך את חדשות הצהריים, שם מודיעים בטון דרמטי על תפיסתם של חמישה נערים במחסום חווארה, ש"ניסו להבריח סכינים" ובכליו של נער אחד אף נמצאו קליעים של M16, ראיתם פעם נערים השוהים באיזור מלחמה וכיבוש שלא יאספו קליעים?

הידיעה הזאת, כמו אחרות בסוגן (החזיזים שהרעישו לפני שבוע את איזור יהודה ושומרון..), מהווה עוד נדבך למנגנון הכיבוש המשומן היטב, ובמיוחד להצדקתו של הכיבוש הן בעיני החיילים והן בעיני הציבור, אשר "נוכח" פעם נוספת בחיוניותם האקוטית של מערכת המחסומים.
עמדות הבידוק עברו שכלול נוסף מאז המשמרת האחרונה:
ליד כל עמדה כזאת מוצב עתה מחשב המצוייד בחיבור אינטרנט למערכת נתונים של השב"כ, מערכת המכילה את פרטיהם האישיים ותמונותיהם של כל הנבדקים. עמדות הבידוק מקושטות בדגלונים המעודדים את חיילי צה"ל, מזכרת מביקורי הנימוסין של כנופיית הנשים בכחול/לבן באתר המחסום.
שמים בהירים וקור נשכני, הכל יותר שקט ונקבע עתה על פי הקצב של השלט רחוק המחובר לקרוסלות הידועות לשמצה. תהליך הבדיקה כולל את "ויסות", קצב הבדיקה באמצעות הפעלת השלט-רחוק ולכידת הנבדק בלפיתה פתאומית של זרועות הקרוסלה, עיון בתעודות, בדיקה במחשב, שוב "קריאת" פניהם של הנבדקים ונסיון לפענח מניעים סמויים, דומה שהחיילים בבידוק הם כולם מומחים לתורת הפרצוף, אם כי יש לציין שכמעט כל הנבדקים משוחררים.
במכלאה ממתינים שלושה אנשים, נהג מונית שמפתחות מוניתו הוחרמו מכיוון ש"עבר את הקו", מעוכב נוסף ללא תסריך, שעבר בבוקר לכיוון שכם, אבל בדרך חזרה הוא מעוכב לבדיקה ומעוכב בן 17.
עמדות הבידוק מאויישות ע"י שוטרים צבאיים, מחוץ לאחת, המאויישת על-ידי ג', חייל גדוד הצנחנים, שמתיחס לנבדקים בצורה מחפירה ופרובוקטיבית. הוא מעליב כל נבדק ונבדק, ונכנס ליוזמות מטעמו, של חקירה מיותרת לגבי כל נבדק.
בשלב זה מגיע לשטח סגן נ' מהמת"ק שמזהה את מעורבותו החבלנית של ג' בבידוק הוא תובע ממנו להרפות מחקירה, ולהעביר את האדם שמולו, ג' מסרב, כאן מתחילה דרמת מחסומים קטנה:
נ' לג': "מי אתה שלא תעביר אנשים"..."שמור על הפה שלך ותעבוד בשקט"...
"לך לאבטח, אל תתעסק לי עם בידוק"...
"אל תעבוד עם אנשים".
החייל המורעל לא נענה להוראה של נ', הוא רוצה להשאר ולבדוק אנשים, ומאיים שיחפש את מפקד המחסום. נ' חד משמעי, הוא מודיע לו "אני קובע מה יהיה כאן, אם יש לך בעיה, אז תרד מהמחסום".
מופיע מפקד המחסום, סג"מ א', אנו מבררות אפשרות שחרורו של נהג המונית, מפקד המחסום מצטער להודיע לנו שהנהג חייב בעונש על כך שעבר את הקו, והעונש שנגזר עליו הוא להיות מעוכב 3 שעות בסככה.
לגבי המעוכב השני, הוא משחרר אותו לאחר בדיקה קצרה. בשלב זה מבקש מפקד המחסום מעמדות הבידוק "לתקתק את הענינים כמו בבוקר", כלומר להעביר במהירות את הנבדקים. הוא מבקש להעביר מבוגרים ללא כל בדיקה, וכך גם נשים, ומבקש מחייליו להתמקד רק בצעירים, או בלשון ההוראה שלו לחייליו: "מי שמבוגר תעיף מהמחסום", או: "יאללה ב', תעיף את התור של הנשים מפה, שלא יהיו בכלל נשים".
נ' אומר שאנחנו (נשות מחסוםווטש), הבאנו לו כאב ראש, והוא מתכוון לתצלום בחברת הכנר, לא היה לו שום קשר לכינור או לכנר, אבל בעקבות הצילומים הוא תוחקר בעניין, למרות זאת הוא לא שומר טינה, ומנסה בכנות להקל את מצוקות המחסום.
עתה מתברר שמפקד המחסום הוא זה שאחראי אופן אישי לתפיסת הילדים, מבריחי הסכינים, שסיפור מעצרם ההירואי עלה לחדשות. הוא ממש עדיין על האדרנלין של התפיסה, מספר עליה בהתרגשות, ומכוון את כל כשרונותיו לתפיסה המוצלחת הבאה, כך הוא אומר לנו: "עם הנשים אין לנו בעיה, יש לנו רק חמש פאטמות למצוא, ואז אנחנו מסודרים".
אין ספק שיש כאן רוח חדשה, דגם ניהול מחסום חדש. המפקד מודיע: "בחווארה אין תור, בחווארה לא יהיה תור". קנה המידה הוא התיעלות, זריזות הבדיקה, שחרור מאסיבי של אנשים מצד אחד, אך גם הגברת מכסות של חשודים אמיתיים (כמו חמשת הנערים שזכו לרגע של תהילה בחדשות הישראליות).

מפקד המחסום הוא יזם צעיר ודינאמי שמשגיח על מפעל המעברים בשבע עיניים: "מי זה בקורסלה (כך במקור), שחרר את הזקן כבר". הוא פוקד על החייל ח' להעביר את כל "הזקנים" במעבר הצדדי, ללא הקרוסלות, וללא בדיקת תעודות!!!!, החייל לא מפנים כנראה את ההוראה, ומבקש בכל זאת לזרוק מבט זריז על התעודות.
המפקד ניגש לעמדת בידוק הנשים ומבקש מהשוטרת לא להתעכב על בדיקת תעודות, ולשחרר את כולן. הסיטואציה כמעט מבדחת, הפקודה "לא צריך לבדוק", יורדת כמו גזרה על שני הצדדים, שהתרגלו לטקס בדיקת התעודות ופתאום מתקשים להפרד ממנו. הנבדקת שולפת את התעודה, החיילת לא בודקת (המפקד אמר שלא צריך), הנבדקת לא מאמינה מה הולך כאן ותובעת קריאה קצרה בתעודות שלה, רגע לאחר מכן חוזרת השוטרת לקרוא תעודות, מה ההגיון של כל המקום הזה על כל הבטונדות, מגדלי השמירה, מסלולי הבידוק, החיווטים והתאורה, אם לא לשלוף תעודות, ולקרא תעודות?
המפקד היזם יורה לכל עבר: "שחררו אותם...אני רוצה את הכרישים, לא את הקטנים...".בשורה התחתונה, רחבת המעוכבים היתה ריקה רוב הזמן, האנשים עברו במהירות שיא, ללא בדיקות מיותרות, ממש מחסום לדוגמא, מה שמעלה כמה שאלות: אם אפשר "מחסום בדרכי נועם", אז למה התאפשרו ומתאפשרים המחסומים הגיהנומיים שבהם מבצע צבא הכיבוש דה-הומניזציה ודמוניזציה של האזרחים? ואם אפשר "מחסום בדרכי נועם", ללא בדיקות של תעודות, אז למה בכלל מחסום?