מחסום ברטעה: משמרת בוטה ועוינת

צופות: 
חני, כרמל, שולי (רשמה)
13/12/2004
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

ריחן, יום שני 13.12.04, אחה"צ חני, כרמל, שולה (רשמה) 14:00 – 16:00 התנהגות מכוערת של החיילים אל הפלסטינים; הקשחת נהלי מעבר עם חפצים/מצרכים; נמשכת מגמת החנק במחסום והקפאת המעבר לשני הכיוונים.ככה התחילה המשמרת שלנו היום:החיילים (חדשים במחסום) קיבלו אותנו בעוינות, "אסור לכם לדבר איתנו, אסור לנו לדבר איתכן." מפקד המחסום (סמ"ר) אישר את ההודעה הזו, וכשאחד החיילים נכשל וכמעט השיב לשאלתנו, הוא צעק עליו "סתום ת'פה!" במובן: שלא תעז לדבר עם אלה.לאורך כל המשמרת היחס אל הפלסטינים בוטה וגס. מפקד המחסום ורוב החיילים והחיילות דיברו אליהם בחוסר סבלנות, בכעס, בקוצר רוח: "אמרתי לו לעוף מפה והוא שוב חוזר...". בכלל לא עלה בדעתם שתפקידם לשרת את אוכלוסיית המחסום, שרובה ככולה מורכבת מיצורי אנוש כמוהם ממש, להוציא חמור אחד שהתבקש לעזוב את המקום תיכף ומייד. מותר: להעביר חמישה ארגזים של ירקות ומצרכים. אפילו חמישה מיכלי שמן. למראה ארגז חמישי מלא עד למעלה מדופנותיו החיילים והחיילת חוגגים. "מה אתה חושב שלא רואים ששפכת את הארגז השישי על החמישי?" הם אומרים לפלסטיני בזלזול. אסור: להעביר כל מה שנראה כמו "סחורה", כלומר – בכמות מסחרית. בידיים מתנפנפות הסמ"ר אומר: "יאללה יאללה, זה סחורה. תחזור וזהו." הפלסטיני סב על עקבותיו וכעבור רגעים חוזר עם ארגז אחד פחות. החייל סופר בערבית: "וַּאחַד, תנֵין..." ואחרי החמישי אומר בפטרונות: "או, יופי, ככה זה בסדר. עכשיו תיסע." נהגים רבים באים וחוזרים וסבים שוב ושוב עד שכמות הסחורה במכוניתם משביעה את רצון החיילים.לערבים ישראלים אסור לעבור לשטחי הרשות. "זה החוק," אומר אחד החיילים. חוק.רוב הזמן המחסום ריק. בכלל, המחסום יותר ויותר שומם. איפה כל אלה שצריכים לעבור? "סוף סוף הבינו שאין להם מה לעשות במחסום" (ציטוט ישן מהמת"ק). ככה הסתיימה המשמרת שלנו היום:הופיע סרן י' ובהתאם לאווירה העוינת פקד עלינו להתרחק. התרחקנו ונתקלנו במג"ד ובמח"ט, שקיבלו אותנו בלבביות (!) בשיחה קצרה איתם העברנו להם את עיקרי הדברים. הם התפלאו לשמוע ואמרו שיטפלו במצב.

14:00 – 16:00

התנהגות מכוערת של החיילים אל הפלסטינים; הקשחת נוהלי מעבר עם חפצים/מצרכים; נמשכת מגמת החנק במחסום והקפאת המעבר לשני הכיוונים.

ככה התחילה המשמרת שלנו היום:החיילים (חדשים במחסום) קיבלו אותנו בעוינות, "אסור לכם לדבר איתנו, אסור לנו לדבר איתכן." מפקד המחסום (סמ"ר) אישר את ההודעה הזו, וכשאחד החיילים נכשל וכמעט השיב לשאלתנו, הוא צעק עליו "סתום ת'פה!" במובן: שלא תעז לדבר עם אלה.לאורך כל המשמרת היחס אל הפלסטינים בוטה וגס. מפקד המחסום ורוב החיילים והחיילות דיברו אליהם בחוסר סבלנות, בכעס, בקוצר רוח: "אמרתי לו לעוף מפה והוא שוב חוזר...". בכלל לא עלה בדעתם שתפקידם לשרת את אוכלוסיית המחסום, שרובה ככולה מורכבת מיצורי אנוש כמוהם ממש, להוציא חמור אחד שהתבקש לעזוב את המקום תיכף ומייד.

מותר: להעביר (רק) חמישה ארגזים של ירקות ומצרכים. אפילו חמישה מיכלי שמן. למראה ארגז חמישי מלא עד למעלה מדופנותיו החיילים והחיילת חוגגים. "מה אתה חושב שלא רואים ששפכת את הארגז השישי על החמישי?" הם אומרים לפלסטיני בזלזול.

אסור: להעביר כל מה שנראה כמו "סחורה", כלומר – בכמות מסחרית. בידיים מתנפנפות הסמ"ר אומר: "יאללה יאללה, זה סחורה. תחזור וזהו." הפלסטיני סב על עקבותיו וכעבור רגעים חוזר עם ארגז אחד פחות. החייל סופר בערבית: "וַּאחַד, תנֵין..." ואחרי החמישי אומר בפטרונות: "או, יופי, ככה זה בסדר. עכשיו תיסע." 

נהגים רבים באים וחוזרים וסבים שוב ושוב עד שכמות הסחורה במכוניתם משביעה את רצון החיילים. לערבים ישראלים אסור לעבור לשטחי הרשות. "זה החוק," אומר אחד החיילים. חוק. 

רוב הזמן המחסום ריק. בכלל, המחסום יותר ויותר שומם. איפה כל אלה שצריכים לעבור? "סוף סוף הבינו שאין להם מה לעשות במחסום" (ציטוט ישן מהמת"ק). ככה הסתיימה המשמרת שלנו היום.

הופיע סרן י' ובהתאם לאווירה העוינת פקד עלינו להתרחק. התרחקנו ונתקלנו במג"ד ובמח"ט, שקיבלו אותנו בלבביות (!) בשיחה קצרה איתם העברנו להם את עיקרי הדברים. הם התפלאו לשמוע ואמרו שיטפלו במצב.