חווארה דרוםשבת, 23.10.04 בוקר משקיפות: ויוי צ’ נעמי ר’, עמליה ו’, חנה ב’ (מדווחת) בדרכנו לחווארה נתקלנו במחסום פתע בלובן ליד הבית התפוס (שעליו שמענו כבר לפני חודשים רבים כי עומדים לפנותו ולהחזירו לבעליו!!!). הבדיקה הייתה יחסית מהירה. נוסעי האוטובוסים לא הורדו, החיילים הסתפקו בשיחה עם הנהגים. שכן שבחצרו עמדנו לבדוק את הנעשה סיפר כי המחסום מוקם מדי ערב, כאשר הצמים ממהרים לביתם לארוחה, והדבר מעורר רוגז רב. המעבר בתפוח לוקח כשעה. בשובנו היו במקום גם שתי מכוניות של המשטרה הכחולה.חווארה הזכירה את תאורי הגיהינום של דנטה. מאות רבות של אנשים צבאו על הקרוסלות – שלא פעלו. עשרות סטודנטים בדרכם לשכם עמדו לצידי הבטונדות בכעס איום. הילדים נמחצו בינות למבוגרים. נשים עם תינוקות על הידיים נדחפו ע”י המון האדם, ורק בנס לא קרה אסון. האווירה הייתה של רגע לפני התפוצצות. החיילים, שניסו להתגבר על המהומה, היו אובדי עצות ועצבניים ביותר. רבים מן החיילים לא הכירו את ההוראות, מה שהוסיף למהומה הכללית ששררה במחסום. הכל התנהל בהרבה מתח וצעקות. במקום היו כמה קצינים זוטרים, שביניהם חשוב להזכיר את ק’ וא’ שפעלו ביעילות ובהתחשבות, אך ידם קצרה מלהושיע. פנינו למפקדת החטיבה מספר פעמים וביקשנו כי קצין בכיר יוזעק למקום. בעוד אנו מטלפנות גם למוקד ההומניטרי נשמעה לפתע ירייה – ורימון עשן התפוצץ ליד התור. התחילה מנוסה גדולה, צעקות ודחיפות – נשים וילדים כשלו במנוסתם – מחזה אימים! מתוך שיחות בין החיילים למדנו כי כוונת הירי הייתה “להביא אותם לסדר”.דקות ספורות לאחר פנייתנו הופיעו במקום קצינים רבים – ביניהם אחד בדרגת רס”ן. האיש סירב בתוקף לדבר אתנו ואף לא התקרב למחסום. הוא נשאר עומד לצידי מכוניתו והשאיר את פתרון הבעיה לקציניו וחייליו. לעומת זאת סרן שהיה בקבוצה (שלדאבוננו נישכח שמו מאתנו) הקשיב לנו ברוב קשב ועשה הכל להפחתת הלחץ. בשיחה הסכים כי נוכחותנו חשובה – אך ציין כי יש בינינו חברות שגישתן לחיילים תוקפנית (רצוי כי ניקח הערות אלה לתשומת ליבנו – למרות כל הנימוקים המוכרים בנושא). ראוי להזכיר גם את א’ שיחסה המכבד המלווה בחיוך נדיב הוא משב רוח רענן בתוך המהומה הכללית.חילצנו אישה בהריון מתקדם, ששדרה מצוקה גדולה, כנראה כבר עם צירי לידה, מתוך התור ובעזרת תמיכה משני צידיה הצלחנו להעבירה למונית בצד הצפוני. אח”כ נתברר כי הייתה כוונה להעלותה על אמבולנס אך התרשמנו כי אין פנאי לחכות עוד.ואשר למתנדבי קו התפר: מתנדבת (איילה) בדרגת סגן הייתה הגורם המפריע והאכזר ביותר בקבוצה – התנהגות פושעת!color=red> איש מבוגר עקף את התור מתוך הנחה שבגילו המעבר חופשי וצעד לאיטו לכוון שכם. הבחורה זינקה עליו, תפסה אותו בחולצתו משכה אותו אחורנית וכיוונה הרובה לבטנו תוך צעקות וחרפות. האיש ניסה להתלונן, אך במהומה הכללית איש לא שעה לתלונתו. יותר מאוחר הופיע צעיר המוכר לנו מן העבר עם בעיות בריאות קשות. כאשר ניסה להסביר למתנדבת את בעייתו וציין כי יש לו כדור בגוף היא הטיחה בו כי אם לא ישתוק היא תירה בו בראשו! הקלגסות שלה הייתה מעוררת חלחלה! לקראת 11:00 השתחרר הלחץ והמעוכבים שוחררו ברובם. למרות המצב הקשה הצלחנו לזרז את המעבר של אחדים ממבקשי העזרה והייתה התייחסות למקרים הומניטריים.לעניין הקרוסלות: מדדנו את אורך הזרוע של הקרוסלה היום- 57 ס”מ. לעומת זאת אורך הזרוע של הקרוסלה בתחנת הרכבת בתל-אביב – 80 ס”מ. הבדל משמעותי ביותר – ומכוון!!! מתי ייגמר סוף סוף סיוט הכיבוש הזה?!!! די למחסומים!