עופר - שחרור בערבות, יידוי אבנים

בית המשפט הצבאי בעופר 20.1.16 - בוקר

משקיפות: איבון מנסבך, חוה הלוי (מדווחת)

באולם מס. 7 בפני השופט מנשה וחניש

תובע: כפיר ויטמן

סנגור: עו"ד מונזר אבו אחמד

מתורגמן: מונהאל עאמר שלא תירגם. כבר בתחילת הדיון הודיע שהוא לא יכול לתרגם כי איננו מבין את השפה. השופט קבע שהוא לא ימשיך את המשפט ללא תרגום. עו"ד תווחיד שעבאן התנדב לתרגם במקומו והיה מצוין, ברור, מדויק ובקול רם כראוי כך ששמעו אותו היטב גם בספסלים של בני המשפחה.

המשך משפטו של דאוד מחמוד חליל ריאן - ת.ז. 906422761

תקציר הפרק הקודם:

דאוד ריאן השתתף בעימות עם חיילים שנכנסו לכפר. לדבריו הוא זרק אבן אל

החיילים. כתב האישום הנסמך על עדויותיהם של שני חיילים  מייחס לו גם ניסיון לזריקת בקבוק תבערה. במהלך העימות הוא נורה, נפצע וטופל בבית החולים הדסה, והוא מובא אל אולם המשפט על כיסא גלגלים ועולה בקושי במעט המדרגות עד ספסל הנאשמים. 

נושא הדיון הוא בקשת הסנגור לשחררו בערבות עד למשפט, משום שאינו מסוכן ואין סיכוי שישתתף בעימותים עם הצבא כי הוא לא יכול ללכת. היו כמה חילופי דברים בין התביעה לסנגוריה מי יביא את המסמכים הרפואיים. הסנגור אומנם אמר שאין לו גישה לתיק הרפואי, אבל בסופו של דבר הוא התבקש להביא מסמכים אלה לדיון היום.

דאוד ריאן נראה רע מאוד. הוא רזה, ונראה שהיום הוא עוד יותר רזה מאשר בשבוע שעבר. עיניו שקועות, הוא שקט מאוד, מכונס בעצמו כל הזמן הרב שעליו לחכות למשפטו, אינו מדבר והוא מקלף את העור מעל אצבעותיו. אמו ואביו שהיו באולם בשבוע שעבר לא הגיעו היום. במקומם באו שני אחיו.

התובע "לא התרשם מהמסמכים הרפואיים כי קיימת הגבלה פיזית ברגליו של הנאשם המונעת ממנו לחזור על מעשיו". גם הרופא בשירות בתי הסוהר, על פי המסמכים הללו, אמר כי דאוד אינו מתלונן על כאבים והוא, הרופא, התרשם שמצבו הכללי משביע רצון ושיש שיפור.

"דאוד אינו מתלונן על  כאבים". אני רוצה לחזור על פתגם בערבית האומר: אם השופט הוא אויבך – למי תתלונן?" מי זה הרופא המרשה לעצמו קביעות כאלה בשעה שכל אדם סביר רואה את הכאב ואת המאמץ על פניו של דאוד.?

"המניעים האידיאולוגיים" למעשיו של דאוד ריאן שהזכרנו אותם בדוח הקודם שלנו, חוזרים גם בדיון היום והתובע שוב מדגיש שמעשיו של דאוד ריאן נבעו ממניעים אידיאולוגיים. נגיד את זה כאן: המניע האידיאולוגי לזריקת האבנים ולמעשים אחרים שבשלהם יושבים אלפי נאשמים בבית המשפט הצבאי הוא ההתנגדות לכיבוש, והמניע האידיאולוגי של התובע לתביעתו הוא הרצון להמשיך לשלוט על מליוני פלסטינים, להפקיע את אדמותיהם ולנצל את כוח עבודתם.  בית המשפט מבין שהבעיה שלו היא אנשים כמו דאוד ריאן וכמו עוד אלפי פלסטינים, שיש להם מניע אידיאולוגי. הם רוצים חופש ואת סיום השליטה עליהם.

הסנגורציין שהתיעוד הרפואי של הטיפולים שעבר הנאשם לא צורפו לתיק בית המשפט. בתיק ישנו רק התיעוד הרפואי של  מר"ש (מרכז רפואי שב"ס). במלים שלנו – כל התיעוד הוא של נציגי הכיבוש. אין בתיק שום תיעוד של גורם אזרחי או עצמאי.  הסנגור חזר על דבריו שהפציעה של דאוד די בה כדי להרחיקו  מזירות עימות עם הצבא, ואפשר לשחררו בערבות לביתו.

השופטבהחלטתו חזר על עיקרי הדברים של התובע והסנגור, הוא הכיר בכך שיש קושי ראיתי לגבי זריקת הבקת"ב, אבל  ציין עד כמה מסוכן המניע האידיאולוגי למעשיו של הנאשם, כדבריו: הנאשם פועל מתוך מניעים אידיאולוגיים שמוטמעים היטב בהכרתו ובהשקפת עולמו, עד כדי כך שהוא מוכן להקריב את חייו למענם". השופט גם סבר ששחרורו של דאוד ריאן  עלול להוות סכנה לציבור. סכנה לאיזה ציבור? אני בטוחה ששחרורו של דאוד ריאן לא יהווה שום סכנה לציבור הפלסטיני שהוא הרוב המוחלט בגדה המערבית, אבל השופט לא כלל אותם בקביעתו זו.

אבל מאחר וגם השופט ראה שלא כל החומר הרפואי בעניינו של הנאשם הובא בפני בית המשפט, הוא איפשר לסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר עד תום ההליכים אם יתקבלו מסמכים רפואיים שיהיה בהם כדי לשלול את מסוכנותו של הנאשם.

התביעהביקשה מיד עיכוב ביצוע ובקשתה התקבלה. דאוד ריאן יישאר במעצר אלא אם כן יביא הסנגור מסמכים רפואיים כנדרש עד מחר, 21 בינואר בשעה 17:00, ואז הוא, הסנגור, יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר. בקיצור, דרכו של דאוד ריאן אל השחרור בערבות עוד ארוכה מאוד, ואם יגיש הסנגור בקשה לעיון חוזר יתקיים הדיון ב-15.2.16.

במשך היום צפינו בדיונים רבים אחרים, וההאשמות היו כצפוי כמה שב"חים שחלקם הואשמו גם בשימוש בתיעוד מזויף, וכמה נאשמים ביידוי אבנים וזריקת חפצים. לא הייתה לנו רשימת דיונים והבלגן באולם היה גדול מהרגיל. עורכי דין נכנסו ויצאו כל הזמן, דיברו עם הנאשמים, סיכמו דברים עם התביעה, מסרו לנציגי המשפחות שוברי תשלום לקנסות, המתורגמן לא תירגם, השופט דיבר בשקט מעבר לחומת עורכי הדין המחכים לדיון עם מרשיהם, והפנה את דבריו רק אל הקלדנית, כך שבקושי יכולנו לקלוט משהו מדבריו. הייתה הרגשה קשה של זילות בחייהם, כספם וזמנם של הבחורים על ספסל הנאשמים, אבל לצערנו אין לנו תיעוד של השמות ומספרי תעודות הזהות, ולדעתנו אין ערך רב לדיווח בלי תיעוד מדויק.  

נוסיף רק את הדיון בעניינו של עלי מחמד עבד אל פתאח שהואשם בזריקת אבן. ההאשמה נסמכת על צילומים שצולמו בזמן העימותים עם הצבא. השופט הסתכל בצילומים ואחר כך בנאשם שישב ממש לידו ואמר שהצילומים אינם ברורים, והוא אינו יכול לאשר שהאדם המצולם הוא הנאשם היושב מולו. ועל כן ביקש לשחררו בערבות של 2500 ₪. התביעה התנגדה להחלטה והשופט דחה את ביצוע ההחלטה ל-28 שעות.