עופר - עסקת טיעון, יידוי אבנים

צופות: 
אילנה המרמן, נורה אורלוב (מדווחת)
21/12/2015
|
בוקר

 

הכפר נבי צאלח על הכוונת

 

לפני כמה שבועות הסתובב בעולם וידיאו ובו רואים חייל ישראלי, רעול פנים, חוטף ילד מתוך ההפגנה בנבי שאלח ודוחף אותו לתוך סלע. אחותו, אמו ובני משפחה נוספים מצליחים לשחרר את הילד. בווידאו הזה הצבא הישראלי נראה רע מאוד.

נקמת מערכת הביטחון לא בוששה לבוא, ועל הכפר הוטל עונש קולקטיבי.

(קראו כתבה ב ELECTRONIC INTIFADA על הנושא)

 

מאז אוקטובר השנה נעצרו 14 צעירים (ביניהם גם קטינים) מהכפר נבי צאלח במועדים שונים. העבירות בהן מואשמים העצורים דומים ברוב המקרים: יידוי אבנים, זריקת רימוני גז (מהעודפים שהחיילים משליכים על המפגינים) לעבר כוחות הביטחון או לעבר רכוש הצבא, כגון עמדה צבאית ליד ההתנחלות הסמוכה חלמיש, לעבר פילבוקס ולעבר ג'יפים צבאיים.

 

היום התקיימו דיוני הקראה של ארבע-עשר התיקים, בהם הוקראו לאזני העצורים כתבי האישום. ברוב המקרים כתבי האישום היו כמעט זהים, להוציא מקרה אחד של בחור בן 19 שהסכים ללכת על עסקת טיעון. כתב האישום המקורי כלל 5 פרטי אישום, ביניהם גם "נשיאת, החזקת, וייצור נשק" – כאמור, רימוני גז שהושלכו לעבר הפילבוקס. האישומים האחרים היו "זריקת חפצים" במועדים שונים.

בכתב האישום המתוקן (כתוצאה מעסקת הטיעון) נשאר רק אישום אחד של "זריקת חפצים..." במועד אחד. הנאשם הודה בו.

גזר הדין: 7 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר מותנה במשך 5 שנים + קנס כספי בסך 2000 ₪.

 

שאר הנאשמים לא הודו.

סנגוריהם, עו"ד טליה רמתי ועו"ד לימור גולדשטיין, הודיעו שכיוון שמדובר ב 14 תיקים, וכי הם במשא ומתן עם התביעה, הם מבקשים דחייה.

המשך הדיונים נקבע ל 4.1.16.

 

כל הדיונים התנהלו בפני השופטת רס"ן סיגל טור'גמן והתובע היה קמ"ש קובי מצא.

בשל ריבוי התיקים (14) הגיעו גם בני משפחה רבים ותומכים רבים מארגונים שונים. כל אלה הרי ביקשו אישורי כניסה מראש, כך שביהמ"ש יכול היה להיערך בהתאם ולהציב אולם גדול כדי להכיל את כל הנוכחים. אך לא כך היה – האולם היה קטן, ולרוב התומכים בנאשמים לא נתנו להיכנס לכל הדיונים, אלא רק, טיפין טיפין, כשהתפנו מקומות. זה יצר בלגן גדול ומתח רב באולם, שהתבטא, בין השאר, בגערות בוטות מצד התובע הן בנאשמים והן בקהל.

היה לא נעים ובהחלט מיותר.

 

חצר ההמתנה הייתה מלאה עד אפס מקום בבני משפחה של עצורים. בתקופה האחרונה התרגלנו לראות שם כל פעם יותר ויותר הורים ואחים. והרי אין זה פלא עם מכת המעצרים המאסיביים הנערכים מדי יום, בעיקר של צעירים וילדים.