דרום הר חברון - בוקר

 יום שלישי, 17/08/2004, בוקר.

יצאנו מצומת שוקת ב 7:10. בנסיעה עד לצומת כביש 35 עם כביש 60, לא נתקלנו כמעט בצבא. התנועה ככלל הייתה דלילה. שמנו לב להגבהת תלוליות העפר מצדי הכביש. מול בית-הספר לבנות, בצומת שיוך ניכרה התכונה הרגילה של עוברים ושבים ומוניות שממתינות להסעות. החלטנו להתעכב שם בדרך חזרה לשיחה עם הנהגים.
המחסום בעלייה לגשר חלחול-חברון סגור כרגיל. מוניות מגיעות עד למחסום. הנוסעים, עם צרורותיהם ועם הילדים, מטפסים על התלולית, מעשה שגרה.
8:05 חזרנו לצומת שיוך מול בית-הספר לבנות. טנדר צבאי  עמד בכניסה, עם 4 חיילים ושלשה אנשים פלסטינים עמדו בצד. לשאלתה של מירה, ענה החייל, שהתקבלה הודעה על תקרית יידוי אבנים ושהם עוצרים ובודקים אנשים. על-פי מה? שרירותית, הייתה התשובה. כאמור, הפלסטינים עמדו בצד. אחד החיילים ציווה עליהם לעמוד בשורה ישרה. גם ניירותיו של נהג מונית ונוסע נבדקו. עוד שני צעירים עם חבילות נצטוו לפתוח את הקופסאות, ואחר-כך הורשו להמשיך. לאחר עיכוב של כרבע שעה הורשו השלשה להמשיך. אף הטנדר עזב.
בדרך חזרה ראינו תנועת צבא מוגברת יותר, 4 האמרים.8:40 – פגשנו בכניסה לעין-טאוואני את ס', מוכתר הכפר. הוא מיהר לפגוש אותנו, אך את רכבו השאיר בשדה מהעבר השני, כי העלייה לכביש 317 הייתה חסומה מחדש, לאחר שבבוקר הייתה פתוחה.(חיילים שפטרלו, עצרו והסבירו עד כמה החסימות חיוניות לביטחון. את העובדה שתושבי הכפר אינם יכולים להגיע לשדותיהם לא השתדלו להבין. הדגישו שהם שומרים על הסדר, אך מכבדים את האנשים). ס' שאל אותו איך הוא יכול להגיע לשדותיו, אם אסור לו לנוע על הכביש (317). ת' החייל, בדק את תעודת הזהות של ס' ואמר לו שמותר לו לנסוע על הכביש. מה שכמובן אינו נכון, כי כעבור זמן קצר הגיע תושב אחר מהכפר שסיפר כי מפתחות מכוניתו הוחרמו, על שנסע בכביש. ס' מסר שאת בור המים המזוהם, שהמנהל הבטיח לטפל בו, הם ניקו בעצמם. קיבלו חומר טיהור מהרשות, ותעאיוש יספקו את הצבע הנחוץ, לצביעה ולאטימה.
הבטחנו לעשות ככל יכולתנו ולהביא את בעייתם בפני המנהל.
חזרנו לצומת שוקת ב-9.30.