עופר - גזר דין, נשים

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
09/09/2015
|
בוקר

שופטים ממאדים ופלסטינים מנוגה

 

כידוע, השופטים והתובעים בבית המשפט הצבאי הם תמיד חיילים במדים האוכפים את החוק הצבאי על אוכלוסיה פלסטינית אזרחית החיה תחת משטר צבאי.

פעמים רבות אני תמהה איך השופטים והתובעים אינם יודעים (או יותר נכון אינם רוצים לדעת) על חיי הפלסטינים, שעשרות מהם נשפטים יום יום.

 

השופט: רס"ן חיים בלילטי

תובעת: סגן גלי קטלן

סנגור: עו"ד מחמוד חסאן

נאשמת: נור צאיל עבד אלקאדר אלגנדי - ת.ז. 855069696

 

הנאשמת נור נשואה לפלסטיני מהעיר העתיקה בירושלים וחיה במחנה הפליטים שועפט. תעודת הזהות שלה ירוקה. היה לה אישור עבודה והיא עבדה בקופ"ח במזרח ירושלים בשיווק. היא לא הספיקה להוציא כרטיס מגנטיinfo-icon ואישור הכניסה נלקח ממנה. לנור בת ה-25 יש שלושה ילדים. הילדים רשומים כתושבי ישראל ולומדים בבתי ספר בירושלים. נור חייבת לעבוד, ולכן ניסתה לעבור לישראל עם תעודת זהות של מישהי אחרת ונעצרה. המעצר היה בחודש מאי 2014. כתב האישום מוגש רק עתה. כלומר, נור אינה עובדת כבר יותר משנה. היא  נעצרה ללילה אחד ושוחררה בערבות בסך 500 ₪.

 

לדיון הגיע המעסיק הקודם שלה בקופת חולים כדי לתת עדות אופי. העד הוא רופא מתמחה בכירורגיה בביה"ח "אסף הרופא". הוא הרעיף עליה דברי שבח רבים.

השופט שאל למה נלקח ממנה האישור שהיה לה. עו"ד חסאן הסביר שהיא לא הספיקה להוציא כרטיס מגנטי. וכאן ההסבר לפתיח שלי בראש הדוח - השופט שאל: מה הבעיה להוציא כרטיס מגנטי? ועו"ד חסאן הסביר שהדבר כרוך בהבאת אישורים, בהגעה למת"ק, בתורים ארוכים שלא ברור אם בסוף ההמתנה הפונה אכן יתקבל באותו היום. השופט נדהם מאוד ולא הצליח להבין.

בהמשך ביקש עו"ד חסאן שבגזר הדין יקבעו תקופת תנאי נמוכה כדי שהנאשמת תוכל לנסות להוציא שוב אישור עבודה.

אני שוב מפנה לפתיח: השופט אומר: אכן שמעתי שלפעמים יש קשר בין תקופת התנאי שמוטלת ובין האפשרות להוציא אישור עבודה.

הוא אשר כתבתי - שופטים ממאדים.

השופט אמר שעל פי החוק חייבים להשית תקופת תנאי של שנה.

אפילו התובעת אמרה בשקט שהיא יודעת על מקרים חריגים בהם הוטלה תקופה קצרה יותר. השופט בדק ומצא כי אין באפשרותו לקבוע תקופה הקצרה משנה ולא קיבל את טענתו של עו"ד חסאן כי יש לו אפשרות לחריגה.

גזר הדין כולל חודש מאסר על תנאי למשך שנה, קנס כספי בסך 500 ש"ח שיחולט מההפקדה של הנאשמת.

 

בכוונה בחרתי להביא את הסיפור הלכאורה מינורי. הוא לא כולל פריצה באמצע הלילה לבית, הפיכתו וחטיפת מישהו למעצר, אין בו סיפורי עינויים, קטינים וכד'. אלא שמבחינתי הוא מכיל את מרכיבי החיים של אוכלוסיה אזרחית תחת שלטון צבאי.