ברטעה הישן (חקלאי)

צופות: 
ג'וי ה', ריקי י', שולה ב' ותמי ש' (מדווחות)
20/07/2004
|
בוקר

במקרה החלטנו לצאת למשמרת במחסום ברטעה מוקדם היום שלא כדרכנו.
בדרך למחסום עוברים בכפרים ברטעה המערבית (חישראלית) והמזרחית ( פלסטינית) ובצומת הכניסה אליהם   עצרו אותנו שוטרי מג"ב והציעו לנו לא להיכנס לכפרים כי זורקים אבנים ויש בעיות. למרות זאת המשכנו בדרכנו וכבר במרכז ברטעה המערבית (ישראלית) ראינו שכל החנויות סגורות וברחובות מתגודדים חבורות של גברים. הכביש היה חסום בארגזים ומקלות ששמו התושבים, כנגד השופלים הצפויים להגיע מישראל. חסימה קטנה וחסרת  משמעות ונוגעת ללב בחוסר יעילותה.
חנינו את הרכב ויצאנו לברר מה קורה. לאט לאט התבהרה התמונה: הבוקר בחמש התעוררו התושבים לקולות כריזה במגאפון ממכונית צבאית - עומדים להרוס מספר בתים בברטעה המזרחית (הפלסטינית) עקב בנייה בלתי חוקית. ברטעה המזרחית נופלת במרחב התפר שהוא בשליטה ישאלית מלאה  אך זה כפר פלסטיני לכל דבר. התושבים, מבחינת שלטונות הכיבוש, בונים באופן בלתי חוקי. אבל הרי צריך לגור בדירה, ולהתפרנס מחנות, בית מלאכה וכד'. משהו בשם "הוועדה המתכננת הישראלית" יצא עם צווי הריסה לכמה עשרות מבנים בברטעה המזרחית. הודעה נמסרה לבעלי הבתים לפני כחצי שנה, היו תושבים שפנו לעורך דין שהוציא צו ביניים האוסר להרוס עד לבירור המשפטי. אחרים לא יכלו להרשות לעצמו את ההוצאות הכספיות וויתרו על הטיפול המשפטי. בברטעה המזרחית אנשים מתפרנסים בקושי רב, רבים חיים בדוחק רב ומקבלים תמיכה (נדבות) מסוכנויות בינלאומיות. יש להניח שהצבא הופיע הבוקר בכוחות גדולים ומצוידים היטב לפיזור הפגנות, כדי להרוס את המבנים שבעליהם לא יכלו להציג צו ביניים. התדהמה והשיתוק שאחזו בתושבים, התחלפו בפעילות מואצת להוצאת החפצים והסחורה מהמבנים, כולל משקופים, חלונות ודלתות ודוודי שמש. רוב המבנים הם בתי מלאכה, מתפרות, מחסנים או חנויות.

בשלב זה הצטרפה אלינו שולה ובעצה אחת החלטנו לעלות על גג המתפרה שעמדה לפני הריסה, מהגג היתה תצפית טובה על הצבא שחלקו התרכז למטה, מרחק 50 מטרים, ליד בית מגורים חדש וכמעט גמור שעמד גם כן לפני הריסה. על הגג הצטופפו גברים רבים ואנחנו - שלוש נשים ישראליות... הם הצביעו לפנינו על הבניינים שכבר נהרסו, אנחנו ניצלנו את העובדה שעל הגג היתה מדי פעם קליטה בטלפונים הסלולרים (ברחובות הכפר - אין) והתקשרנו למי שרק אפשר, כולל לעיתונאים, בניסיון לעצור את המשך ההרס. המג"בניקים פנו בערבית וביקשו מהאנשים לרדת מהגג. פנינו אליהם בעברית וביקשנו שהות כדי לקבל תשובות בטלפון מעורכי דין של האגודה לזכויות הפרט והוועד נגד הריסת בתים. החיילים התרחקו ל-10 דקות ואז פנו שוב וציוו לרדת. בדיוק באותו רגע התקרבו כלי ההרס לבית הסמוך כדי לנגוח בו. עוד אנו צופים ומצפים לרגע האיום, ופתאום התחילה עלינו התקפה של רימוני גז ישר לתוך הציבור על הגג. פרצה בהלה ואנשים החלו להימלט מהגג, הרימונים עפו, הגז התפשט וצרב וחנק, אי אפשר היה לפתוח את העיניים, אי אפשר היה לנשום, לא ראינו את הדרך לפתח בגג המוביל לקומת הקרקע וגיששנו את דרכנו אליו, הרגשנו בחילה וחוסר אוויר ופיק ברכיים. לא היו מדרגות לקומה התחתונה אלא רמפה בלתי גמורה. התיישבנו על הרמפה ועשינו את הדרך למטה על הישבן. אנשים המשיכו לרוץ ולצעוק. אפשר להגיד שהיתה פאניקה. כשהגענו לרחוב המשכנו לרוץ, כי החיילים, שהשתלטו תוך חצי דקה על הגג, המשיכו להמטיר עלינו משם רימוני גז בלי סוף.
צרובות עיניים, משתעלות ונחנקות התרחקנו מהמקום. בכל זאת הצלחנו לראות שני אנשים שנפגעו או התעלפו, מפונים בידי חבריהם מהכביש, וטרנזיט אחד התחיל לדהור עם פצועים. באחד מהם ישב בחור צעיר במושב הקידמי אוחז מטפחת על עינו ודם על פניו. אולי חטף בפניו את הרימון עצמו.
בעודנו ממהרות אל המכונית שהשארנו במרכז הכפר מישהו הגיש לנו בצל מעוך שנשאף אותו ואכן היתה בכך הקלה מיידית. הגענו לרכב והתיישבנו מזועזעות. כעבור רבע שעה הגענו למסקנה שאין לנו יותר מה לעשות שם ונסענו הביתה. לא לפני ששולה יצאה לחפש  ברחבי הכפר את ג'וי הקשישה, שנעלמה לנו במהלך המהומה. נמצאה בריאה שלמה, תושב הכפר לקח אותה במכוניתו הרחק מהבלגן והיא חיכתה ליד ביתו. 
כמה רשע יש במעשים כאלו, ותועלת אין בהם בכלל. מדוע מתעללים? מדוע רוצים להגביר את השנאה? האם זו מגמה ואם כן מה תכליתה? איך אפשר להתמודד מול כוח כזה שמשתמשים בו לרעה? ולמי בכלל אכפת, מלבד לחברות מחסוםווטש... ועוד כמה ארגונים קטנים.
תודה לכל התומכים ומציעי העזרה.