עופר - קטינים, איסור פרסום

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
26/08/2015
|
בוקר

בוקר ואחה"צ

 

בימי שני ורביעי מתקיימים דיוני קטינים בבית המשפט לנוער אצל השופט סא"ל יאיר תירוש. אנחנו יכולות לנכוח בדיון לאחר קבלת הסכמה של המשפחה ועורך הדין. משניתנת ההסכמה נרשם שמנו בפרוטוקול, ואנחנו מתחייבות לא לדווח דבר וחצי דבר מתוכן הדיון.

שוש קאן ("נשים למען אסירות פוליטיות") ואני הגענו לשמוע דיון של אסירה קטינה, ואכן נכחנו בדיון. לפני כן דיברנו ארוכות עם הורי הקטינה.

עם זאת, אני כן יכולה לדווח על השיחות עם בני המשפחות שחיכו בחצר.

כצפוי, ביום של דיוני קטינים, לרוב המשפחות שמגיעות יש בן/בת בכלא. הסיפורים כל כך קשים.

סיפור אחד לדוגמא הוא משפחה משכם. האב מספר לנו כי הבן, שהיה בן 15 וחבר שלו כעסו מאוד על המשפטים שמתקיימים בביהמ"ש הצבאי סאלם.

הם לקחו שני מיכלי ספריי, מילאו אותם בחול ושמו בקצה זיקוק. הגיעו לקרבת בית המשפט, וכמובן מיד נעצרו. החבר אמר שהוא רצה לפגוע בשופטים, ולכן בכתב האישום הוא מואשם בניסיון לרצח.

הם עצורים כבר 11 חודשים.

היום היה צריך להינתן גזר הדין של הבן. אינני יודעת מה גזר הדין, עזבתי את המקום בשעה ארבע וחצי, ועדיין לא התחיל הדיון.

"בעצם אני צריך לשמוח שהבן בכלא ושלא ירו בו"- זה מה שאמר לי האב. "הלוא היום החיילים כל כך מהר יורים והורגים."

כששוחחתי עם האב עמדו לידינו הורים נוספים והנהנו בראשיהם להסכמה. כולם לא הפסיקו לומר עד כמה הם דואגים לילדים, ועכשיו ממש חוששים שבכל היתקלות עם הצבא עלולים לירות בהם.

ושוב אני עומדת חסרת תשובות לנוכח השאלה הקבועה: למה מתנהגים איתנו ככה, למה עושים לנו את זה? ורק לשאלה אחת יש לי תשובה: מה את עושה כאן? ואני עונה: אני פה מתוך סולידאריות (ובערבית 'תד'אמון').