עופר - חקירת עד, מנועים (ממפגש עם עו"ד)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
24/08/2015
|
בוקר

בוקר ואחה"צ

 

שוב התמלאה החצר בבני משפחה, דיפלומטים, אנשי תקשורת ופעילים פוליטיים.

 

שופט: סגן הנשיא סא"ל צבי היילברון

תובע: סגן נתנאל יעקב חי

סנגורים: עו"ד מחמוד חסאן ועו"ד סחר פרנסיס

נאשמת: ח'אלידה כנעאן מוחמד ג'ראר - ת.ז. 946614138

(ר' דוחות קודמים בעניינה)

 

התביעה הצליחה להביא שלושה עדים, מתוכם שמענו שניים, ואפשר לומר שבזה בעצם התחיל משפט ההוכחות.

העדים הוכנסו אזוקים בידיהם וברגליהם והאזיקים על הרגליים הושארו לכל משך זמן העדות.

העד הראשון היה ראוף עבדאללה. הוא כבר היה שנה וחצי בכלא. בחור צמוק שדיבר בקול מאוד חלש, והמצוקה בה היה שרוי זעקה לעין כל. לא פלא שאחרי זמן קצר התובע ביקש להכריז עליו כעל עד עוין ועל אף התנגדות הסנגור, שהסביר שהיו נסיבות מיוחדות בגללן העד אמר מה שאמר, השופט נתן את הסכמתו ואמר לתובע שעכשיו הוא יכול לשאול אותו יותר שאלות.

(הערה - עד עוין הוא עד אשר עדותו בבית המשפט שונה באופן מהותי מהעדות הקודמת שלו שמסר בחקירות שונות. מרגע שבית המשפט מכריז עליו כ"עוין" ניתן להטיל דופי במהימנותו - נ.א.).

התובע עימת אותו עם הודאה מתאריך 27.6.2013 בה הודה שהיה חבר בחזית העממית והיה אחראי על פעילות שטח. העד אמר שזה לא נכון שהוא הודה בזריקת אבנים. התובע הזכיר עצרת שהתקיימה בכיכר השעון ברמאללה לזכרו של אבו עלי מוסטפא, והייתה שם הופעת פנטומימה. העד הודה שהוא הכין את ההצגה ואף הופיע איתה. לבית המשפט הוגשו אימרות שונות שהעד לא נשאל עליהן, ושעל כל אחת מהן חתימת העד נראית שונה. העד טען שאלו אינן חתימותיו, והסנגור ביקש את האימרות המקוריות.

(הסבר - הנוהל הרגיל הוא שהחשוד נחקר קודם כל על ידי השב"כ, בדרך כלל בערבית. לאחר מכן מופיע חוקר משטרתי ושואל את השאלות והתשובות שנמסרו לו ומכין אימרה משטרתית או זיכרון דברים (זכ"ד) עליו אמור הנחקר לחתום. נ.א.)

אחרי שנגמרה חקירתו של העד, השופט הודיע לו שהוא חופשי, ושאנשי מג"ב שהביאו אותו יחזירו אותו למחסום הקרוב. לעומת זאת, אנשי מג"ב שהביאו אותו, באופן אוטומטי אזקו את ידיו מחדש. הסנגור הזדעק ואז שחררו את ידיו אבל לא את הרגליים.

העד השני, אחמד אלשיח', ממש לא התרגש מחקירת התובע. למשל, התובע שאל אותו למה הוא לא הגיע עד עכשיו להעיד בבית המשפט, הלוא התקשרו אליו הביתה. והעד ענה לו שהוא לא חייב לקחת ברצינות כל מי שמתקשר אליו ואומר לו להופיע בבית המשפט.

התובע שאל אותו על דברים שאמר באחת החקירות שלו – על שהיה באוהל המחאה שהוקם ברמאללה על ידי משפחות האסירים ב-2012, ושם פגש את ח'אלידה ג'ראר. העד ענה שאכן היה שם פעם אחת וראה את ח'אלידה מרחוק. העד אמר "הודיתי בדברים תחת לחץ, והודיתי בדברים שהחוקרים אמרו לי." נו, מיד ביקש התובע להכריז עליו כעל עד עוין, והשופט נתן את הסכמתו. הסנגור התנגד ואמר שאי אפשר להכריז עליו כעל עד עוין על סמך זכ"ד; שאי אפשר לדעת מה הבין חוקר השב"כ, ואיננו יודעים מה העד אמר. העד אינו חתום על הזכ"ד.

התובע הציג בחומר הראיות זכ"דים מהחקירות, והסנגור התעקש שוב ושוב שאי אפשר להביא אותם כראיות, שכן הזכ"דים נכתבו ונערכו על ידי החוקרים ולא על ידי העד עצמו. אם רוצים להגיש אותם, יש להביא לחקירה את עורכי הזכ"דים. הסנגור אמר יותר מפעם אחת שההחלטה פוגעת בהגנת הנאשמת, והדברים נעשים כאן בניגוד לסדר הדין ובניגוד לסדר הבאת ראיות.

השופט אכן הסכים שבאימרות המשטרתיות אין התייחסות קונקרטית לאישום, אבל אישר את קבלתן ואמר לסנגור שהוא יכול לערער בפני שופט ערעורים.

התובע המשיך לשאול על הדברים שהעד אמר בחקירות, והעד חזר ואמר שהוא אמר דברים תחת לחץ. "החוקרים חזרו שוב ושוב ורצו שאני אגיד שח'אלידה שייכת לחזית העממית. החוקר היה שואל את השאלה, נותן את התשובה ומחכה שאני אחזור על זה. אילו היית נוכח שם היית יודע באיזה מצב הייתי."

 

בחקירה הנגדית הצליח הסנגור להבהיר איך נערכה החקירה.

העד נעצר ב 15.5.12. אחרי יומיים נפגש עם עורך דין באופן חד פעמי, ולאחר מכן החוקרים אמרו לו שהוא מנוע מפגש עם עורך דין. הפעם הבאה בה פגש עורך דין הייתה בבית המשפט בעופר. מהדברים מסתבר שהעד נחקר כ-35 ימים מבלי שפגש עורך דין.

בשלב הזה ביקש מחמוד חסאן מהעד לתאר איך התקיימה החקירה. העד תיאר בפירוט רב את הכסא הקטן אליו היה אזוק (אפילו צייר אותו לבקשת השופט). משענת הגב ב-90 מעלות והיה מנעול בין החלק התחתון לרגליים לשם איזוק הידיים, ומנעול נוסף  למטה לאיזוק הרגליים.

התקופה הארוכה ביותר בה נחקר כללה ארבעה ימים ברצף. בדרך כלל כל חקירה ארכה כעשרים שעות. לפעמים הוציאו אותו לשירותים ולמקלחת קלה כשהוא לא עמד יותר בחוסר השינה.

התובע התווכח עם העד על תנאי החקירה וציטט מהזכ"ד שם כתוב שכיבדו אותו באוכל ואפילו שלחו אותו לרופא. כמובן שלא מצוין למה הוא נזקק לרופא.

גם העד הראשון פרט את תנאי החקירה, אך העד השני הצליח לרתק את בית המשפט בפירוט המאוד מלא ובעמידתו המתריסה כנגד התובע. בתשובה לשאלה בעניין הכיבוד שקיבל הוא ענה: כן, פעם אחת נתנו לי בורקס ואמרו לי "תראה כמה אנחנו דמוקרטים".

משנגמרה החקירה הורה השופט שצו ההבאה מבוטל ושהעד חופשי.

העד, לעומת זאת, הודיע לשופט שכשלקחו אותו מהבית, היו בתעודת הזהות שלו 250 ש"ח ו-120 דינר, ובבוקר, כשהחזירו לו את תעודת הזהות, הכסף לא היה. השופט הורה על חקירה בנושא.

לדיון הובא עד נוסף, אלא שהעצורה הייתה כבר מותשת לחלוטין. מחמוד חסאן הזכיר שוב כי על אף הוראות השופט, עדיין מוציאים את העצירה בשלוש לפנות בוקר. ואז היא מחכה יום שלם בתא.

לכן, קרוב לשעה שש בערב, הסתיים יום הדיונים.

הדיון הבא נקבע ל 20.9.15.