בוקר

בית לחם, אל-חאדר, יום שלישי ,22.06.04 בוקרמשקיפות: איימי כ, ליטל י (דיווחה)בית לחםבדרך למחסום בית לחם ראינו ג'יפ עם מעוכבים בתוכו ולידו אזרח (כנראה שב"כניק). לאחר מספר דקות הובאו המעוכבים למחסום והצטרפו לקבוצה שכבר המתינה שם – סה"כ כ-10. עם הגיענו למחסום התבקשנו מיד על-ידי אחד הקצינים לזוז אל מאחורי המחסום, אבל איימי התעקשה כי לפי הסיכום שלנו עם טל שקמה מותר לנו לעמוד ליד המגדל, והוא עזב אותנו לנפשנו.תנועת הולכי הרגל הייתה מועטה ועברה ללא עיכובים. מכוניות פרטיות נבדקו אך הורשו לעבור ולא נוצר תור. פתאום הורה מפקד המחסום (?) למעוכבים לעמוד בשורה ישרה וצפופה. ניגשנו לחיילים באחד הג'יפים לידינו ושאלנו את הקצין מדוע עליהם לעמוד. תשובתו הייתה:"למה אתן תמיד חושבות שאתן הטובות ואנחנו הרעים? אם נגיד להם לשבת, אתן תפרסמו את התמונה ותגידו שאנחנו מתעללים בהם ומכריחים אותם לשבת באבק". עוד לפני שהתחלנו בטלפונים, הגיע קצין בכיר ומיד סימן למעוכבים כי מותר להם לשבת. מפעם לפעם נלקחו אחדים מהם לחקירה בקונטיינר של השב"כ הצמוד למחסום. עד עזיבתנו בשעה 7:15 לא שוחרר אף אחד. בערך בשעה 7:00 הגיעו שתי נשים מתנחלות, שמיד ניגשו אלינו ואמרו כי גם ליהודים זכויות - זכות אבות בארץ ישראל - וכי טוב שהפלסטינים מעוכבים שם כי הם באים לפוצץ אותנו. הן, בניגוד אלינו, לא התבקשו לזוז אחורה. 3 חיילים ניגשו אליהן, סיפרו להן כמה הם שמחים שמישהו מעריך את עבודתם, ובתשובה לדברי המתנחלות כי נשות מחסוםווטש הן גייס חמישי, סיפרו להן במשך דקות ארוכות כי אנחנו מהוות סיכון בטחוני, שכן הם נאלצים לדבר איתנו ובזמן הזה מחבלים מתגנבים לארץ...אל-חאדרבדיוק כשהגענו ראינו ג'יפ צבאי עוזב. תנועת המוניות הייתה ערה. הולכי הרגל עברו "ללא הפרעה" – "רק" המכשולים הפיזיים.בשעה 8:00 היינו חזרה בירושלים.