בוקר

ואדי נאר (קונטיינר) + אבו דיס יום שלישי (22.6.04 )/בוקר משתתפות: יעל י.ל., יהודית ש. (מדווחת: יהודית ש.) ואדי נאר- הקונטיינר בדרך לקונטיינר, במחסום היציאה מאל עזריה, 6 טרנזיטים צהובים ממתינים. לא התעכבנו.06:45 הגענו לקונטיינר. אין בכלל מכוניות ו/או הולכי רגל משני צידי המחסום. במחסום עצמו יושבים 5 חיילי מג"ב. כעבור עשר דקות מתחילה זרימה פתאומית מכיוון בית-לחם וחברון של טרנזיטים, אוטובוס וטנדר סגור של הסהר האדום להעברת ציוד רפואי בלבד.בו-זמנית מגיע ג'יפ מספר: 611-119 להחלפת משמרות, שבמהלכה לא מתקיימות בדיקות ואין מעבר במחסום. לאחר כ-15 דקות מתחיל מפקד המחסום - איגור - לסמן למכוניות לעבור תוך בדיקה רנדומאלית ומהירה מאד של התעודות והאישורים. יש נוסעים שיורדים מהטרנזיטים ליד המחסום ועוברים רגלית לאורך הנתיב המיועד להם, ללא בדיקה כלשהי.3 טרנזיטים מעוכבים ותעודות הנהג והנוסעים נלקחות לבדיקה. הטרנזיט הראשון המתין כ-45 דקות (07:45 - 08:10 ) והשניים האחרים זמן קצר יותר. טנדר סגור, עמוס בסחורה (קופסאות ואריזות ניילון המכילות כיסויים למושבי-רכב) מגיע מחלחול ומבקש להגיע לרמאללה. הוא מעוכב ומתבקש על-ידי איגור לפרוק את כל הסחורה מהמכונית. שני נוסעי הטנדר (נהג ועוד גבר) פורקים הסחורה בפנים רציניות מאד. ניגשתי לשאול מניין ולאן הם נוסעים: "מחלחול. זוהי הפעם השנייה שהם פורקים הסחורה באותו בוקר, הראשונה היתה במחסום אפרת". אין ספק שיאלצו לפרוק שוב עד שיגיעו (אם בכלל) לרמאללה. אחרי בדיקה של קופסה אחת בלבד הם "רשאים" להעמיס את הסחורה על הטנדר ולנסוע הלאה. בינתיים הולכי רגל רבים עולים בנתיב שבו הסככות, ובשעה 07:50 עשרה מהם מעוכבים לבדיקה, אך כעבור 10 דקות כולם משוחררים.אחד מהולכי-הרגל, שירד מטרנזיט דידה על שתי קביים, רגל אחת שלו יחפה. שאלנו מה קרה לו. "תאונת-דרכים וניתוח. בדרך ל"הדסה עין-כרם" ולבית-משפט. מאבו-דיס יקח מונית עד לא-זעים, או יזדקק לשתיים כדי להגיע לירושלים". שאל אותנו "מה יהיה" ואמר שהוא מיואש כל בוקר. הבושה אחזה בנו כהוגן.הצלחנו להציץ בין חרכי הבטונדה שבין הפילבוקס והמרפסת של המחסום ולא ראינו חדר, או נכון יותר מתחם מקורה. בכל מקרה, אם, אכן, מכניסים לשם נחקרים, כל מי שבסביבה יכול לראות שמעוכב הוכנס לשם, ואולי גם לשמוע.ביציאה מאל עזריה שוב המחסום עם שישה טרנזיטים, ללא מעוכבים מחוץ לטרנזיטים. נראה היה שהבדיקה רצופה. 08:50 אבו דיס. התחלנו בפשפש וראינו את המחזה הנורא של נשים עם שקים על הראש, עם תינוקות וילדים, גברים מבוגרים, נשים זקנות מטפסים בצד הימני של הגדר. המון מוניות. 09:05 במלון משאית ומלגזה המפנה המון אדמה וחצץ במתחם המלון. לשאלתי ענו "עושים ניקיון". מעט למעלה יותר חונה, ניצב למלון, גי'פ ובו 3 חיילי מג"ב. המשכנו לנקודת התצפית על הגדר - מתקדמת בקצב מהיר - ועל בית המתנחלים. על הגג מסייר איש אבטחה של חברה פרטית.כשחזרנו למכונית ראינו פלסטינית מעוכבת בצד האחורי של הג'יפ. עקבנו אחרי מה שקורה איתה. היא חייכה אל החיילים, כמתחננת. שוחררה וירדה במהירות רבה בכביש שיורד לתחנת-הדלק. שאלנו את הנהג מה היו הבעיות איתה: "היא מהשטחים ואין לה אישור ובכל-זאת העברנו אותה". לפתע שאל אותנו מי אנחנו. הסברתי לו. הוא לא נראה עוין.האווירה היום היתה מתונה ביחסם של החיילים לאוכלוסיה הפלשתינית. אבל, הכל נורא מפני שהמחסומים קיימים.09:25 סיימנו את המשמרת.