תר-אחה"צ

תרקומיה, יום שלישי 22.6.04, אחה"צ משקיפות: ציפי ז', מגדה ט', טלי ל' (מדווחת) הגענו בשעה 17:00, והתייצבנו ליד השלט החום (החדש?) המודיע "אזור המתנה" בשלוש שפות, לידו צריכים הפועלים החוזרים להמתין. בשעה הראשונה הגיעו בזו אחר זו קבוצות פועלים שכולן הועברו במהירות וביעילות, אמנם אחד אחד אבל בקצב של 4-5 לדקה. לקראת השעה 18:00 החלו המג"בניקים להתעייף והחליטו לעשות הפסקה, למרות שבדיוק הגיעה עוד קבוצה של כ – 16 פועלים. אגב חלק מהפועלים סיפרו שלא היו נשים ממחסום ווטש מוקדם בבוקר ושהם עוכבו שעה ארוכה. הסברנו להם שכדי להגיע לתרקומיה ב- 5:00 בבוקר אנחנו צריכות לצאת עוד לפני 4:00, והם הבינו את הקושי.... כעבור כעשר דקות הגיע הג'יפ של החיילים עד למקום בו המתנו, ותוך כדי שהחיילים ישובים בתוכו הם בדקו את הפועלים אחד אחד, ולאחר מכן גם הסתובבו עם הג'יפ ונעמדו בסוף התור, וביקשו שכל הפועלים יסתדרו מחדש מאחוריהם. שניים מהג'יפ הגיעו לשוחח איתנו, נחמדים ואומללים – סיפרו שהם 'מתחרפנים' מהמשמרות הארוכות ומהרוטינה, מהצורך לעמוד ימים שלמים בעמדות התצפית הקטנטנות, וכו'. אחד מהם אף סיפר שהוא שוקל לפנות לקב"ן כי הוא מרגיש שהוא על סף התמוטטות נפשית. בערך באותו זמן הגיעה קבוצת פועלים שעוכבו בצד. הם סיפרו לנו שכל האישורים והתעודות נלקחו מהם, אבל כששאלנו את החיילים התברר כי מדובר בקבוצה שניסתה לעקוף את המחסום כיוון שהיה להם "אלטע-זאכן" בלי אישור. התעודות נלקחו למנהל האזרחי ובינתיים עוכבו האנשים, גם כעונש. לא המשכנו להתערב למענם למרות שהם חיכו זמן ממושך כי הרגשנו מעט מרומות על שלא סיפרו לנו את הסיבה האמיתית לעיכוב, וכמו-כן לא היה על מה להתלונן: בסה"כ רוב הזמן האנשים עברו במהירות, ואפשר להבין שמי שינסה לעקוף את המחסום יעוכב. כל אותו זמן המשיכו להגיע קבוצות פועלים, ממש עד הדקה האחרונה. כולן הועברו בסופו של דבר, קצת יותר לאט מאשר בהתחלה אבל ללא עיכובים משמעותיים.כמו-כן "זכינו" לביקור של הגברת דניאלה וייס, אבל לשמחתנו לא נחשפנו לנחת-זרועה: היא רק נעמדה לידינו עם רכב-השטח שלה וסקרה אותנו מתוכו זמן ממושך מאוד, ובסופו של דבר נסעה לדרכה. עזבנו ב- 19:00 לאחר שנפרדנו בידידות מהחיילים וניסינו לתת להם פידבק חיובי על ההתנהלות היעילה יחסית.