תר-בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
22/06/2004
|

מחסום תרקומיה - יום ג 22.6.בוקר יעל ש,' חיה ה, דנה (מדווחת ) הגענו בשעה 6.30. את פנינו קידמו שני חיילים מותשים.מסתבר שהם זכו לכשלוש שעות שינה במהלך היממה האחרונה(זה חוקי?).החיילים היו מסבירי פנים, וכיוון שבמשך מחצית השעה הבאה איש לא ביקש לעבור במחסום, הפיגו החיילים את שעמומם בתיאור ההליכים הננקטים במחסום(אגב, גילינו שקיימות תעודות זהות ישראליות, המונפקות לפלשתינאים, אך למרות שהן כחולות כדת וכדין,בעליהן נטולי אזרחות ישראלית. אז מה זאת "החיה" הזאת?). החיילים ספרו לנו שפועלים רבים עברו בבוקר השכם ללא תקלות. הבעיות החלו עם חילופי המשמרות. כרגיל טפלו חלק מהחיילים במשאיות, ושניים הוקצו לטיפול בקבוצה גדולה של פלשתינאים, שהגיעה מבית האווא. הבדיקה והרישום של המבקשים לעבור התנהלה בקצב איטי להפליא, שלא היה מבייש את הצב האיטי ביותר. נראה היה לנו שהחייל ר ' מבדר את עצמו וכמה מחבריו "בשחקו" את תפקיד רמבו הליצן. התקשרנו אל המת"ק מ., שבישר לנו שהרישום הוא הוראה מגבוה, ואין מה לעשות. התקשרנו אל סרן ש., שיעץ לברר את הסוגייה עם מפקד המחסום. ואכן, משפנינו אליו, הוא "נטש" את בדיקת המשאיות, והתערב בנעשה בנקודת הביקורת של הולכי הרגל.מרגע זה ואילך התנהלו הבדיקה והרישום בקצב מזורז, ועד מהרה "התפנו" כל הפלשתינאים, שנאלצו אותם לחכות עד בוש. כי ההליך המלא (והמיותר) הזה ערך יותר משעה וחצי, אך עלינו לציין כי מפקד המחסום נראה כמי שלא היה מודע לעיכוב עד שהפננו את תשומת לבו, מפני שהיה עסוק בבדיקת שיירות המשאיות וכלי הרכב האחרים, שכדרכם, נכנסו ויצאו מן המחסום. לעומת זאת, נהג מתנחל אחד טרח לברר אצל החיילים מן המשמרת הראשונה אם אנחנו מפריעות להם((למרבה אכזבתו הגיבו החיילים בשלילה, ואילו אחר שלח אותנו להאכיל רעבים בארצנו. בד בבד, הביעו שני פלשתינאים את מורת רוחם כלפינו, שכן, לדעתם, לא טיפלנו בעיכוב ביעילות מספקת.אבל: בין שאר "השיעורים" שזכינו להם היום,למדנו כי -א."עייפים טילים" פירושו "עייפים עד מאוד, וכי מקור הביטוי הוא הצירוף "טילים בריסים",שהוא פיתוח של הביטוי "פצצות בגבות", שמשמעו "מאוד מאוד".ב. כי "אל-תזאכם" הוא הואריאציה הפלשתינאית(בעברית) לצירוף האידישאי "אלטה זכן", המציין, כידוע, את העוסקים בסחר גרוטאות_ אלה מבית האווא, שעוכבו, כמסופר, במחסום. כך, על כל פנים, נרשם על שלט המכונית שעמדה להוביל אותם משם.ואם כבר חדרה אפילו האידיש אל שדרות העם הפלשתינאי - אז אולי אפשר להתחיל לקוות לחיבורים נוספים...ו