ברטעה

ברטעה, יום שני 21.6.04, אחה"צ משקיפות: ענת, שולה 14:00 - מערב בסככה המתינו כ-15 הולכי רגל שתעודותיהם נלקחו לבדיקה. הם טענו שעברה כבר שעה וחצי מאז שהגיעו. חמש דקות אח"כ התחילו לשחרר אותם אחד אחרי השני. מאוחר יותר למדנו מסג"מ נחמד וענייני שבברטעה אין שום עניין לעכב רק לשם העיכוב, וכי המעוכבים ממתינים כחצי שעה (עקבנו והתברר שהוא צודק). הוא הסביר שבדיקת התעודת מול השב"כ נעשית ישירות במירס ע"י אותו החייל שלוקח את התעודות, והוא לא מחכה שעות לתשובות השב"כ אלא מקבל אותן באותה שיחה ממש. בברטעה התייעלו בעניין הבירורים עם השב"כ.שמענו תלונות שבימים האחרונים המחסום נסגר בשעות הבוקר לשעה ויותר, שהחיילים פשוט נעלמים והתור משני הצדדים מכפיל ומשלש עצמו בהתאם. אותו סג"מ טוען להד"ם. ראינו כמה וכמה פעמים שהחיילים פשוט נוטשים את העמדות שלהם (בשני הצדדים) ונעלמים לאיזה 10 דקות, משהו כזה. אחה"צ מתנקזים לברטעה כאלה שהצליחו להיכנס בבוקר לישראל, ממקומות אחרים, אולי לעבוד, ומבקשים לחזור הביתה דווקא משער זה. אין להם אישורים ולכן הם בגדר שב"חים. תלוי מי החייל שעומד באותו הרגע במחסום. לפעמים הם עוברים רק משום שלחייל נמאס כבר לשמוע את שטף ההסברים והתירוצים להיעדר התסריך. מזרח הרבה מכוניות בשני טורים - פלסטיניות וישראליות. לפי חשבוננו זמן ההמתנה הוא לפחות שעה. הבדיקות מאוד קפדניות. כשארבעה חיילים ביצעו את הבדיקות קצב המעבר היה סביר והתור התקצר באופן ניכר. הולכי הרגל עברו מהר במסלול הבטונדה המוצל ברשת הסוואה. חייל בדואי (מהצפון), שעיקר עיסוקו בסיורים, עוצר כאן לפעמים ובא לעזור לחיילים במחסום. הוא מדבר ערבית כמובן, מתמצא היטב בכל הגינונים הנדרשים ליצירת אווירה טובה, ידידותי ונעים הליכות, והעיקר - מפעיל שיקול דעת אמיץ. הלוואי שאפשר היה לשבטו ולשכפלו, זה בהחלט היה משדרג את המציאות הקשוחה במחסום הקשוח הזה .