בית איבא

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
21/06/2004
|

בית איבא, יום ב' 21.6.04, אחה"צ משתתפות: סיון צ', נחמה ג', מיה ק' (מדווחת) היה יום קשה מאד, חם ומאובק, עם תורים ענקיים וצפופים של אנשים שהמתינו שעות.ע' מהמת"ק היה לנו לעזר רב. color = red> את מחסום בית איבא קשה להכיר: נעלמה כיכר העיר מהבטונדות, ויש שביל רחב, לבן ומעלה אבק, ממערב למזרח. ליד הבודקה של החיילים "מכלאות" בטון, ובטון טרי בשוליהן (עם סימנים של אלו ששקעו בבטון הרך). דרך עפר (בשלב זה) נסללת אל מרומי הגבעה (צפון), ולכן הוסר הצינור מברז המים הנמוך, וכדי למלא מיםinfo-icon בבקבוקים צריך לחפור בעפר בור כדי שהבקבוק יוכל לעמוד ישר ולהתמלא. אחד מתפקידינו העיקריים והחשובים היום היה מילוי מים בבקבוקים לעומדים בתור ולמעוכבים (מילאנו והגשנו עשרות בקבוקים).היה חם נורא. הגענו בסביבות 13:30. את פנינו קיבלו כ-40 מעוכביםinfo-icon, אך זה היה כאין וכאפס לעומת התור של היוצאים משכם: עמדו שם, בחום ובצפיפות שלא תאומן, כ-200 נשים, וכאותו מספר של גברים. התור לא זז. החיילים בבודקה בדקו משני חלונות, טור גברים וטור נשים, אך הקצב היה איטי להדהים. לא עבר זמן רב וחלון אחד נסגר. הקהל רעש ורגש. נשים עם תינוקות מעולפים למחצה, ילדים קטנים וגדולים, צפיפות נוראה.הרמנו טלפון לראאד, ובקשנו עזרה מהמת"ק להציל את המצב. ראאד הבטיח, וכעבור זמן קצר (לא למממתינים ולנו, אך במושגים צה"ליים - כחצי שעה) הופיע ע' מהמת"ק עם החיילת ל' מהמשטרה הצבאית, זו עם הקסדה המעוטרת בסלוגן החד פעמי: "כן לשלום לא לערבים". האפקט היה של הוצאת הפקק מהאמבטיה: אנשים (ובעיקר נשים, שעד אז כמעט לא התקדמו) החלו לזרום מהמחסום מערבה. אלא שההמון היה עצום ורב, ולכן גם זרימה זו לקחה זמן רב.אנחנו בינתיים הלכנו מהברז ואל הברז עם בקבוקי מים וחילקנו לקהל. ,p>בתוך הצפיפות התעלפה לפתע אשה. היא לא התעוררה מייד. חובש בא לבדוק אותה, ואחר כך עצר אמבולנס שהחזירה (להוותה?)... לשכם. נשים צעקו וכעסו, חלקן בכו. בחורה צעירה, שהיתה עם עוד שלוש בנות גילה, נכנסה להתקף בכי קשה וקולני. בירור העלה שצעקותיה של השוטרת הצבאית ל' הכניסו אותה לחרדה. לקח זמן רב להרגיעה. מפקד המחסום, א', לא אהב את היחס המיוחד שקיבלה הבחורה הבוכה (שהושיבו אותה על משטח הבטון שליד הבודקה ונתנו לה מים), וטען ש"תכף כולם יתחילו לבכות" ו"שתלך כבר". היה היום הרבה בכי של ייאוש וכעס במחסום, והחום עם האבק רק הוסיפו לתחושת הזוועה. נשים חיכו בתור, להערכתנו, כשעתיים, ואולי יותר.בין המעוכבים: כמו תמיד, נהג מונית שעבר קו וירטואלי כלשהו (איפה יש קווים באבק הלבן? אבל כמו שא' אמר: "הם יודעים"), מפתחותיו ורשיונו נלקחו ממנו ומכוניתו הוחרמה לשלושה או ארבעה ימים.אדם שגילו מעל "הגיל הדפוק", וקשה היה להבין מה קרה. לדבריו התעמרו בו סתם כך. לדברי א', הוא ניסה לעבור במחסום ללא רשות. ניסינו לדבר על ליבו של א', שהתעקש, ולא יכולנו לגרום לשחרורו מהעיכוב. רק כשמ' הגיע ב-15:45 והחליף את א', יכולנו שוב לבקש עליו, וכעבור שעה הוא שוחרר!בין המעוכבים קמה פתאום המולה: אחד מהם, שלדברי החיילים הרים יד על חייל, נתפש בכוח רב ע"י שלושה חיילים. א' רצה לאזוק אותו ולהושיבו בצד עד שש, שילמד. המעוכב סיפר שאביו גוסס. ע' מהמת"ק בא לעזרו. הוא דיבר איתו ושיחרר אותו מייד.ועוד מקרים שגרתיים: מעכבים בן המלווה את אימו חולת הסרטן שחוזרת מצילום רנטגן בבי"ח בשכם, ובעקיפין גורמים גם לעיכובה; זוג רוצה לבקר בבית הורי האשה באחד הכפרים שממערב לשכם, מעוכב לבדיקת תעודת הבעל בגלל גילו, וכד'.היה יום קשה מאוד היום