בוקר

מחסומי דרום הר חברון יום ג' 25.5.04 צופות: דנה ל.ע; חיה ה.; טלי ל.

יצאנו מצומת שוקת כרגיל ב6:30. החיילים חייכו אלינו במחסום שמעה והמשכנו ללא עיכובים.
מדיניות ההפרדה והביתור עובדת - כל האזור שקט לחלוטין, אין יוצא ואין בא. כביש 60 פתוח למתנחלים וצבא בלבד, וכל היציאות מהכפרים אליו חסומות לחלוטין. בדורה- אל פאוור המעבר היה פתוח ללא חיילים, אולם ראינו רק תנועה דלילה של הולכי רגל. כנראה שניסיון העבר מלמד את נהגי המוניות שלא להסתכן ולא לנסות לחצות את הכביש ברכב – עמדת התצפית של הצבא לא רחוקה משם (מחנה הר מנוחות). בצומת הכבשים כנ"ל – תנועה דלילה של הולכי רגל משני הצדדים, אין מכוניות ואין צבא. הצומת שבין חברון לצומת זיף היה פנוי היום. המשכנו בהתחלה לכיוון חלחול, ועברנו בדרכנו את קריית-ארבע. אין נפש חיה. חלחול חסומה – אין יציאה לשום כביש. בדרך חזרה עברנו בזיף – כנ"ל. המקום חסום, וג'יפ צבאי שומר על המחסום. הסתובבנו עם האוטו ופנינו לחזור, אולם החיילים נסעו אחרינו וסימנו לנו לעצור. הם לא הכירו את מחסום ווטש והדגל עם הכיתוב בערבית הפחיד אותם. שאלנו אותם למה הם שומרים על המחסום ואחד מהם ענה "כי יש לפעמים הפרות סדר ושטויות כאלה". הוא שאל על מחסום ווטש וקיבל גם את דף ההסבר לחייל. הקטע שמציע לחיילים להתלונן על קשיים ובעיות בשירות שלהם מאוד מצא חן בעיניו. חזרנו דרך צומת הכבשים ונעצרנו (כמוסכם: 100 מטר מהמעבר עצמו). צפינו כרבע שעה בתנועת הולכי הרגל שהתנהלה ללא הפרעה. גם שום האמר לא הגיע לשאול אותנו למעשינו. הג'יפ הצבאי מזיף עבר וצפר לנו צפירות עידוד (לדעתנו הם לא לגמרי הבינו את מעשינו שם – אולי הם חושבים שבאנו לעזור להם?...). באופן כללי: כל דרכי הגישה לכביש 60 חסומות ובכביש 60 עצמו נעות רק מכוניות ישראליות וצבא. הגענו לשוקת ב8:30.