עופר - נשים, התעללות

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
02/06/2015
|
בוקר

בוקר ואחה"צ

 

אנחנו לא עוסקים כאן בשאלות פוליטיות. אנחנו עוסקים כאן בשאלות משפטיות! מדברי השופטת רס"ן סיגל טורג'מן.

 

בבית המשפט התקיים הדיון האחרון במשפטו של יונס עראר, פעיל בוועדה העממית בבית אומר. יונס מואשם בהפרת צו כניסה לשטח צבאי סגור לפני כשנתיים, ומאז מתנהל דיון הוכחות.

 

יונס פתח בהסבר על ההתנחלות הבלתי חוקית כרמי צור היושבת על אדמות הכפר בית אומר. בין שאר האדמות שנגזלו יש שטח השייך לאביו, ויש שם, בין השאר, מטע ובו לפחות 300 עצי פרי.

בשנת 2005 אביו של יונס קיבל אישור להיכנס ולעבד את אדמתו. מאז ועד היום לא הצליחו לממש את האישור. הוא מספר שכשהם מגיעים למקום מיד מגיעים גם החיילים, מכריזים על המקום כעל שטח צבאי סגורinfo-icon ומורים לעזוב את המקום בתוך 5 או 10 דקות.

 

הדיון היה ארוך ומייגע, התובעת התעקשה להראות כל וידיאו בן כמה שניות בו נראים יונס וחבריו המנסים להגיע להתנחלות.

"אם התכוונת ללכת לעבוד, למה יש איתך עוד אנשים? למה אתם מניפים את דגל פלסטין?

יונס ענה שהוא אדם חופשי, זכותו לנסות להגיע לאדמותיו בלווית חברים, וזכותו לשאת את הדגל שלו.

בצילומים הראו גם את הצו הצבאי אליו מתלווה מפה. הצו כתוב, כמובן, בעברית.

כאן התערבה השופטת ואמרה: "אני לא מבינה למה מוציאים צו בעברית לאוכלוסייה הפלסטינית. הלוא אין כל קושי לתרגם לערבית".

 

אולי כאן המקום להתייחס לדבריה בפתיח שלי, כי אם יש מקום שבו בברור עוסקים בשאלות פוליטיות זה בית המשפט הצבאי.

 

עו"ד נרי רמתי, המייצג את יונס, והתביעה יגישו סיכומים בכתב.

 

פעמים רבות, דווקא הסיפורים ה'כאילו' בנאליים, שוברים יותר את הלב.

משעות הבוקר ישב על ידי בחור צעיר מחברון שחיכה לדיון של אחיו. כמו בכל כך הרבה פעמים, הגיע הצבא לביתו באמצע הלילה וחטפו את האח הסטודנט ממיטתו. זה קרה כבר לפני כמה ימים. החטוף חולה אסתמה. הבחור שישב על ידי בחוץ לא הפסיק לשאול אותי למה החיילים לא איפשרו לאחיו שנחטף לקחת איתו את התרופות שלו, ומה אפשר לעשות עכשיו.

כשנכנסנו לדיון ראיתי בחור צעיר חייכן שהחזיק בידו פיסת נייר קטנה אותה רצה להעביר לאחיו. הסוהרים קפצו עליו מיד ואז התערבתי ושאלתי מה קורה. מסתבר שהיה זה מספר הפקס במרפאת הכלא, לשם צריך לשלוח בפקס את הניירות הרפואיים. הסברתי לסוהרים במה העניין, ואמרתי שאת הפתק נתנו לו בכלא בכדי שיעביר לאחיו. הסוהרים התרצו אבל התעקשו שאת הפתק אני אקח מידי העצור, אעתיק את המספר, אתן לאח ואז אחזיר את הפתק המקורי לעצור!

מה שקרה בהמשך היה גם מאוד עצוב – היה יום עמוס ביותר, ובשעות אחה"צ המאוחרות עורך הדין התנצל ארוכות בפני העצור ואחיו, ואמר שכבר אי אפשר לקיים עכשיו דיון, ולכן הוא נדחה ללמחרת.

רק לחשוב על כל השעות שהעצור בילה ב'פוסטה' (רכב השב"ס שבו מסיעים את העצורים לביהמ"ש כבר לפנות בוקר נ.א.), בהמתנה בתא בבית המשפט, וחזרה לכלא בשעות מאוחרות. ולמחרת הכול חוזר על עצמו.

 

בפני השופט סא"ל אברי איינהורן התקיים הדיון בעניינה של רנא אבראהים, בחורה צעירה מקלנדיה.

שוב סיפור הזוי ביותר.

רנא חזרה ביום 29.5.15 מירדן ובמעבר הגבול בגשר אלנבי מישהו ביקש ממנה להעביר שקית. בבדיקה הסתבר כי בשקית היו 3 או 5 פקטים של סיגריות, שזו כמות אסורה בהעברה. במקום ניתן לה דוח. רנא, שמאוד כעסה, על כך, החלה להתפרע, דפקה על הקירות והחלונות וזרקה מזוודה. מיד אזקו אותה.

בבית המשפט היא אמרה כמה פעמים שבהזדמנות זו גם היכו אותה קשות – ושמו אותה בתא המתנה. באותו התא, זמן קצר לפני כן, השוטרים ישבו לאכול, ואחר כך השאירו סכין על השולחן. רנא תפסה את הסכין וניסתה לפגוע בעצמה, אך כשביקשו ממנה את הסכין היא נתנה אותו מיד.

רנא הובאה לעופר מבלי שהיה לה ייצוג משפטי, ומונזר אבו אחמד התנדב לייצג אותה, על אף שמקרה כשלה אינו שייך למנדט של מועדון האסיר שמטעמו הוא מופיע בבית המשפט.

במהלך הדיון רנא בת ה-25, שנראית כמו בת 16, לא הפסיקה למרר בבכי. אביה מת והיא היחידה שמטפלת באם המבוגרת.

 

התובע התעקש והשופט קיבל את הטענה שאי אפשר לשחרר אותה בערבות. "מדובר בעבירות של תקיפת עובד ציבור, החזקת סכין ואיומים באמצעותה. הצבר זה של עבירות מצביע על מסוכנות שלא ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר". כלומר, המשך המעצר הוא כבר חלק מהעונש.

ביום חמישי 4.6.15, יוגש נגדה כתב אישום. עורך הדין ביקש שזה ייעשה מוקדם בבוקר, למקרה שאפשר יהיה באותו היום לשחרר אותה.

 

והשופט, שכל כך נרעש מזה שהיא זרקה מזוודה, הוסיף בהחלטתו:

מפקד מתקן הכליאה מתבקש לאפשר למשיבה שיחת טלפון למשפחתה, וזאת בהתאם לנוהלי שב"ס. בית המשפט מבקש שמפקד מתקן הכליאהייקח בחשבון כי מדובר בחשודה שלפי טענת בא כוחה נמצאת במצב נפשי רגיש.