ב-א
בית איבא, יום א' 09.05.04, אחה"צ משתתפות: שלי מ., עליה ש., רינה ש., יונת (אורחת), נעמי ל. (רשמה) מחסום צארה בדרכנו לבית איבא התבקשנו על ידי שלי לבדוק את מצבו של נהג מונית בצארה, שמוניתו עוכבה ולראות מה אפשר לעשות למענו.עם הגיענו, קצין עוין ביותר בדרגת סג"מ ניסה למנוע מאיתנו לדבר עם הנהג (ובעל מונית שנוסף בינתיים), והכריז על המקום כשטח צבאי סגור. ביקשנו לראות צו, שכמובן לא היה בידו, הוא איים שיזעיק משטרה. כשגם זה לא עזר הוא סגר
את המחסום לתנועה מכל צדדיו והכריז שהמחסום סגור עד שנעוף משם.בעל המונית סיפר שהתבקש על ידי חיילים, בצומת יקיר ליד כפר חארס, להסיע 3 פלסטינים בתשלום לעינב. בדרכו, בצומת ג'ית, שאל את החיילים האם יאפשרו לו לחזור חזרה ללא בעיות ונענה בחיוב. בדרך חזרה, באותו צומת, נתפס ונלקחו ממנו המפתחות ורשיונות המונית שלו והוא עוכב במחסום צארה. דברנו איתו בשעה 13:30, השארנו לו בקבוק מים וביקשנו משלי לטפל בבעיה טלפונית. שלי ניסתה עד 17:00 לסייע לו ולא הצליחה. הובטח לה במת"ק שלאחר שייחתם טופס ההחרמה הוא ישוחרר לדרכו.ב16:30 עדיין לא נחתם הטופס.ב-17:00 הגיע נציג מת"ק למקום, שוחח עם החיילים והסתלק כלעומת שבא מבלי לדבר עם נהגי המוניות. לדברי נהג המונית "החיילים עשו ממנו צחוק". ב-22:00 הועברו הנהגים למחסום שבי שומרון. שם, ע"פ עדותו של אחד מהם, קיבלו את פניהם חיילים בדחיפות, קללות, יריקות ובעיטות. הם דיברו ביניהם ברוסית כך שהוא לא הבין דבר. ב-24:00 נמאס לו, הוא השיג מידידה את הטלפון של המת"ק, התקשר בעצמו והובטח לו שמייד ישוחרר. ב – 01:45 קיבל את מפתחות המונית והרשיונות ונסע הביתה.בבוקר דיברתי איתו והוא ביקש למסור שלמרות כל זה ("איזה חיים יש לנו"),הוא ימשיך לתמוך בשלום ומודה על ה"עזרה" שהגשנו לו. בית איבא אין לחץ בצד הנכנסים והיוצאים, התנועה זורמת ולכאורה אין בעיות מיוחדות. שגרת מחסום, חמסין בלתי נסבל ותוספת אבק העולה מן המחצבה ללא הרף.בצד המעוכבים כ-30 איש:-3 סטודנטיות ללימודי דת, לבושות בגדים מסורתיים שחורים מכף רגל ועד ראש, מעוכבות 4 שעות, נענשו על ידי החיילים כי בתעודת אחת מהן תמונה של מפת א"י השלמה עם רובה מונף לרוחבה ("חומר הסתה מסוכן, צריך לבדוק אם הן לא מבוקשות על ידי השב"כ"). הן עומדות בצד ולא קושרות שיחה עם האחרים האומרים לנו: "אנו מוכנים להישאר כאן עד הלילה רק תשחררו את הבנות כי בשבילן זו השפלה גדולה לעמוד ככה". הן משוחררות רק לאחר שהן נמצאות "נקיות" , אנו מביטות בתמונת "ההסתה", משהו בגודל של בול.15:40 משוחררים רוב המעוכבים ונשארים 11 (כולל הבנות)-בצד היציאה משכם קבוצה של 7 צעירים שהגיעו בנפרד ומבקשים לחזור לביתם בכפרים. לדבריהם עברו בבוקר במחסום, החיילים טוענים שכולם "זולגים" ולכן לא יעברו. במוקד, הנקרא הומניטרי, אומרים לנו לאחר בירור שהללו מסורבי-מעבר ואי אפשר לסייע להם. הם נשלחים חזרה לשכם, ("שילמדו לקח, מצידנו שיזלגו בחזרה"). הבעיה שבלילה יש מארבים והם פוחדים, מסביר לי אחד הקצינים. חלקם מאבדים סבלנות ואנו מפצירות בהם לחכות ולנסות שוב. בסוף מעבירים אותם לצד המעוכבים (צעד קטן לכוון הבית), ולאחר חצי שעה הם משוחררים הביתה.אחד מהם כל כך מתרגש, חוזר עם בקבוק קולה קר וכוסות חד-פעמיים מתנה עבורנו.-בדרך לרכב, בצד הכניסה, בחור צעיר עם קרטון ענק מלא ספרים ומחברות של האוניברסיטה הפתוחה, סיים ללמוד והוא מבקש להגיע לביתו. החיילים עטים על הקרטון כמוצאי שלל רב, בודקים ספר ספר, מחברת מחברת, דף דף. ביניהם דפדפות ריקות שעל כריכתם מודפסת מפת א"י השלמה עם מסגד עומר לרוחבה, וסביבה תמונות של לוחמים חללים מניפים רובים. מתאבדים או חללים מסוג אחר. בעל המחצבה מוזעק מייד לתרגם את הטקסט החתרני: "מי שמכבה את אש הזאת (תמונה של מבנים עולים באש) שומר על כבוד הבית". פסיקת המלומדים - חיילינו - שהפכו באחת לצנזורים: "חומר הסתה"! וחוץ מזה, אומר לי אחד הקצינים תוך כדי שיחה, הם התחילו במלחמת ששת הימים (הפלסטינים!!!!). אין עם מי לדבר. הבחור מעוכב לבדיקה ואנו נוסעות הביתה.העניין הזה לא נתן לי מנוח וב- 21:30 צלצלתי אליו לשאול איך נפל דבר. הוא ענה לי, מבוהל, שהחיילים הלכו לביתו ואמרו לו (ולעוד חמישה) שבגלל שהוא שקרן (סיפר להם שאבא שלו חירש ואמו חולה והוא מטפל בהם) הוא יישאר במחסום כל הלילה ורק בבוקר ישוחרר לביתו. טילפנתי למוקד הנקרא הומניטרי (שי), ולדובר מת"ק שכם (אהרון) וביקשתי לשחרר את הבחור או לקחת אותו למבנה הראוי לבלות בו את הלילה, ולספק לו אוכל ושתייה חמה. ב-23:15 התקשרתי אליו שוב והוא סיפר כי הרגע שוחרר והוא עושה את דרכו ברגל לביתו, מהלך חצי שעה.