ב"א-אחה"צ

מחסום בית איבא, יום ב' 10 במאי אחה"צ משתתפות: רותי ק', נויה א', מיה ק' (מדווחת). לסיכום: מחסום שגרתי, ללא ארועים מיוחדים. נסענו למחסום דרך צומת תפוח, בה עמדו כ-20-30 מכוניות בבדיקה או בתור. בצומת ג'ית אוטובוס אחד בבדיקה. בית איבא: אין סגר-כתר-סכר, ותנועה ערה מאד של הולכי רגל בעיקר בכיוון היציאה משכם, שזרמה רוב הזמן במהירות. תנועה ערה של מכוניות, ואמבולנסים רבים, וגם הם עברו מהר.בצד עמדו כל זמן שהותנו כ-15-20 מעוכבים מתחלפים, פרט למעוכב אחד עם חמורו שנשאר גם לאחר שעזבנו. בדיקתו התעכבה בשב"כ. כל המעוכבים היו בני 16-35. בין המעוכבים איש חולה סכרת, מפרדיס שליד זכרון יעקב, שחוזר מביקור אצל אימו חולת הסרטן בשכם (היו בידיו תעודות בדבר מחלתה). שחרורו נדחה, כי לדברי החיילים יש להזמין משטרה כשבעל תעודה כחולה נכנס לשכם. לדברי האיש הוא נכנס לשכם דרך מחסום בית איבא ביום ו', ולא התבקש להציג תעודה. בסופו של דבר, שוחרר ע"י ס' שהגיע למחסום.פגשנו איש שתעודת הזהות שלו נלקחה ממנו, לדבריו, לפני שישה חדשים, ע"י חייל בג'יפ צבאי, בעת שהוא עצמו נהג בטרקטור. מאז הוא מחפש אותה לשוא. הוא ביקר כ-20 פעם בשבי שומרון וגם בחומש. הוא ניסה לעבור היום לשכם, מצויד במסמך מהרשות הפלסטינית ובצילום ת.ז. שלו. הצילום נלקח ע"י החיילים ואבד. לדברי החיילים לא היה כל צילום כזה. רותי צלצלה לכל העולם, לנסות לפרום את הפלונטר, כיצד אפשר להוציא תעודה בשכם כשאין לך ביד תעודה או אישור. הטלפונים היו ללא תוצאות. מי שנחלץ לעזרה היה נ', שהגיע למחסום מאוחר, וצייד אותו במכתב שיאפשר לו לשוב מחר ולעבור במחסום. מספר הטלפון שלו בידינו, ונמשיך להיות איתו בקשר.ועוד רצינו לספר, שלחיילת המוכרת לנו, העומדת בבטונדה, רשום על הקסדה: "כן לשלום, לא לערבים". מותר לעסוק בפוליטיקה בצבא? ובכלל, איך זה נראה?