בוקר

סארה, חווארה, בית פוריק יום א' 9 מאי 2004, דו"ח משמרת בוקר, חנה ל., נילי כ., דינה א' (מדווחת): כללי: יום אביך וחם מאד. 32 מעלות בשכם. אין מים במחסומים. בחווארה דרום אין צל במכלאת המעוכבים. יש צורך מיידי בטיפול ברמה של מערכת – החיילים והקצינים בשטח הם לא אלה שנותנים הוראה להזיז רכב / מיכלית מים למחסומים. אשמח לדעת באילו מחסומים אחרים אין עוקבי מים תקינים. בטלפון הראשון היום למת"ק נאמר לנו שאסור עליהם לדבר איתנו ושהקשר שלנו צריך להיות עם דוברת המנהל האזרחי. דוברת המנהל האזרחי מסרה לי היום שאין כניסת תיירים לשכם. האם זה נכון? איפה אפשר לברר ? ניסיתי היום גם את חדר המצב של משרד החוץ כדי לברר, אבל לא היה אפשרי לקבל תשובה ברמה מיידית. אשמח לדעת מה הנוהל לגבי תלונה למוקד הנקרא הומניטרי. האם תלונות נרשמות ויש עליהן רישום? האם יש נוהל מעקב אחרי תלונות? זמן "סביר" לטיפול בתלונות? היום נדנדנו בלי הפסקה בנושא המים אבל בלי "שיניים" (כמו מידע על השתלשלות התלונה במורד או במעלה הפיקוד כדי שתהיה אפקטיבית). נוכחות בולטת של משטרה היום בצמתים. 07:45 סארה – זרוע הברזל במחסום בכביש הגישה לכפר מורמת. רחבת המחסום נטושה. שני חיילים צצים למעלה כשנשמע קול המכונית. לדבריהם, "כולם עברו". 07:55 צומת יצהר. נוכחות שני רכבי משטרה ושוטרים, אך אין מכוניות מעוכבות. 08:00 חווארה דרום (לתוך שכם): תנועה דלילה וכמות אנשים מועטה יחסית למחסום זה (100 איש סה"כ, בשלושת התורים). קצין אחראי עויין במיוחד שמודיע שאם אנו נשארות במחסום הוא יפסיק את כל המעבר. התעלמנו. אזור המעוכבים מגודר עתה עם גדר תיל ובכלל, יש הידוק בגידור מעברים פנימיים בתוך המחסום. ברחבת המעוכבים חמישה שכבר היו בתהליך בדיקה וכולם שוחררו תוך רבע שעה. לדברי החיילים – הם לא המתינו יותר מעשר דקות. זוג צעיר (הגבר – 33) עם הפניה לטיפול פוריות בביה"ח בשכם אך ללא האישורים הנדרשים לא הורשה לעבור. בהתערבותנו, נבדקה תעודת הזהות של הגבר במהירות מפתיעה והמעבר הותר להם. מסרנו להם את מספרי הטלפון של רופאים לזכויות אדם למקרה שייתקלו בעוד בעיות בהמשך. אין מים במחסום. עוקב המים (2500 ליטר) מנותק מן השוקת. לדברי אחד החיילים, מישהו שבר ברז בשוקת ולכן אין חיבור למים (עונש). הלכנו לבדוק – כל הברזים תקינים אבל העוקב לחוד, השוקת לחוד ואין לדעת אם יש מים בתוך העוקב. משיחה עם סנאית שהתריעה על בעיית המים עוד בתחילת אפריל, מתברר שסיפור הקלקול של הברזים כבר נאמר לפני כשבועיים ומכאן שיש איזו "גרסה" לכיסוי למרות שהברזים תקינים לחלוטין. ייתכן והחבלה נגרמה לצינור המחבר בין העוקב לשוקת. לדברי עובר-אורח במקום, היה עוקב נייד קטן יותר, על עגלה עם גלגלים. מישהו הוציא את האוויר מן הגלגלים וגנב את העגלה. העוקב נלקח ומאז אין מים. בכל מקרה וגרסה (בין אם ענישה קולקטיבית מכוונת או סתם חלמאות/רשלנות ביורוקרטית) יש צורך מיידי לדאוג לאספקת מים וצל לאוכלוסיה שם. הטענה כי נגרמת חבלה למתקני המים אינה רלוונטית. אם קיימת בעיה כזו על הצבא להעמיד שמירה על העוקב. 08:20 חווארה צפון (היציאה משכם): תור דליל של אנשים ומכוניות לעומת פעמים קודמות. אין מעוכבים. גם כאן יש עוקב, יש שוקת ואין חיבור ביניהם. 08:45 טלפון למוקד הנקרא הומניטרי להודיע על מחסור במים בשני צידי המחסום. התלונה "נרשמת". שתי מוניות חונות בפאתי הכביש: לדברי החיילים, אכן המפתחות הוחרמו מן הנהגים כי "הם עשו בלגן", ויוחזרו להם "תוך יום יומיים" (לא בררנו איפה המפתחות). צליינית אוסטרלית מבקשת להיכנס לשכם לטקס מיוחד שמתקיים באחת הכנסיות. החיילים טוענים שאין כניסת תיירים לשכם ע"פ צו. בשעה 09:00 טלפנו למת"ק כדי לברר האם צו זה נכון ושם נמסר לנו, מיידית עם הזדהותנו בטלפון, שאסור להם לדבר איתנו (ראו לעיל) ושעלינו לדבר עם דוברת המנהל האזרחי. טלפון לדוברת טליה, שהלכה לברר, וחזרה עם תשובה זהה: אין כניסה לתיירים לתוך שכם. לא עזרו כל תחנוניה של הצליינית לאפשר חופש הפולחן (באילו המילים...) והיא נותרה בחוץ. המלצנו לה לפנות מחר לשגרירות אוסטרליה בת"א או לנציגות האוסטרלית במזרח ירושלים (אם יש) או לחבור לכנסייה בירושלים ולארגן לעצמה איזה אישור. 09:30 אווארתה – תור של 32 משאיות ומכוניות בתור. המחסום מאוייש ע"י 3 חיילים שמטפלים בתור בהגינות וביעילות. פעם ראשונה שהם נתקלים בנציגות שלנו, אך הם שמעו על הארגון. 09:45 טלפון למוקד הנקרא הומניטרי לראות מה התקדם בנושא המים. התשובה: עדיין בטיפול. 09:40 בית פוריק. המחסום מאויש בכבדות. בין אזור המחסום לבין השדה הגדול למטה נבנה קיר מקוליסות בטון בגובה 2 מטר, עם פתח של כ – 1.50 מ' למעבר. גם כאן מעט מאד אנשים ומשאית אחת בלבד המובילה חציר. לדברי החייל הבודק, מותר מעבר רק למזון ותערובת לבעלי חיים. סוגיית הגדרת החציר ("חציר עובר"?) משורשרת מעלה בין חייל לחייל, בין חייל לקצין, בין קצין לטלפון ולבסוף מורשית המשאית לעבור. גם בבית פוריק יש עוקב ושוקת ואין חיבור ביניהם. לדברי החיילים, הם נותנים מן המים שלהם כשמישהו צמא ומבקש. 09:45 טלפון למוקד הנקרא הומניטרי להודיע שגם בבית פוריק אין מים. מוסרים משם שהנושא הועבר למת"ק לטיפול.09:50 חזרה לכיוון חווארה דרך אווארתה : תור המשאיות הארוך השתפר במעט (כ-18 משאיות).10:10 טלפון למת"ק לבדוק את נושא המים. "עדיין בטיפול". 10:40 טלפון למת"ק לבדוק את נושא המים. "בטיפול".10:50 טלפון למוקד הנקרא הומניטרי לשאול מה זה "בטיפול", ואיך עוקבים אחרי תלונה. תשובה: המת"ק צריך לתת תשובה "יעילה" ואם לא, הם (המוקד) ישלחו נציג שלהם לשטח.11:00 בדרך חזרה לכיוון ת"א, תור עצום של מכוניות שרובן המכריע ישראליות (כביש שאינו מותר לפלשתינים). סברנו בתחילה שזו תאונת דרכים או עבודות בכביש, אך עם התקרבותנו הסתבר שזהו מחסום פתע, מאוייש גם ע"י רכב משטרה. 11:10 טלפון למת"ק לבדוק את נושא המים. התשובה היא כי הודיעו לנג"ד במחסום חווארה. 12:00 טלפון למת"ק לבדוק אם הגיעו מים – "אין לנו תשובה. אנחנו לא שם". 13:30 טלפון למת"ק לבדוק את נושא המים – "המים עדיין בטיפול. הנושא הועבר למפקד התורן של המת"ק". משיחה עם דליה שצפתה במחסום במשמרת צהרים/ערב =- עד לשעות הערב לא הגיעו מים למחסום.