בוקר

דרום הר חברון תאריך: 9.05.2004 בוקר צופות: עדי ו. שרית ה. דיווח: שרית ה. יצאנו מצומת שוקת בשעה 6.35.הנסיעה הייתה חלקה עד צומת סמוע שבה יש נקודת ביקורת של הצבא. המעבר היה חלק. המשכנו לכיוון צומת דורה-אל-פאוואר. בצומת עמדו חיילים, והייתה תנועה ערה של משאיות וטרנזיטים צהובים שחצו משני הכיוונים. התנועה זרמה באופן סביר, כך שהחלטנו לנסוע לצומת הכבשים (חברון-יאטה). בצומת חברון יאטה היה מעבר דליל של הולכי רגל ולא נצפה רכב של הצבא או חיילים, כך שהמשכנו עד יאטה. גם שם הייתה תנועה של הולכי רגל. השער הצהוב היה נעול, אך לא ראינו שם רכבים צבאיים. חזרנו לצומת הכבשים ואיתנו הגיע ההאמר עם חיילים. עצרנו את הרכב כמאה מטר מהצומת ירדנו והתחלנו ללכת לכיוון הצומת. החיילים החנו את ההאמר ממש ליד הכביש (בצד של הכניסה לחברון). ברגע שהתקרבנו והצגנו את עצמינו סג"מ (סגן משנה) התקרב ואחרי ברכות הדדיות של בוקר טוב, שאל אותנו אם ידוע לנו מה ההסדר. מעודדת מדיווח של השיחה עם הסמח"ט (דני טוויזר) השבתי לו שכן, ושאנחנו נעמוד שם. אך הוא אמר שההסדר הוא שברגע שאנחנו מגיעות הם עוצרים את מעבר הפלסטינים. הזכרתי לו כי בעקבות שיחה עם הסמח"ט ההסדר שונה, אך זה לא עזר, כך ששלאתי אותו מי מתקשר ראשון הוא או אני. התרחקנו מהצומת, וצלצלתי לסמח"ט אך לא הייתה תשובה. בינתיים ניסיתי גם את לירז (הקמבצית) וקיבלתי תשובה זועמת שזהו הטלפון הפרטי שלה ואנחנו מטרידות אותה בשיחות טלפון והיא הפנתה אותי לחטיבה. ברגע שהתרחקנו מספיק, חודש מעבר הולכי הרגל הפלסטינים.בינתיים עדי הצליחה ליצור קשר עם הסמח"ט. התנהלה שיחה ארוכה שבה חזר הסמח"ט על הסיכום הבא: אנחנו רשאיות לעמוד כמאה מטר ממקום עמידת החיילים. במקרה ואנחנו מתקרבות יש בסמכות המפקד בשטח לעצור את תנועת הולכי הרגל כי הם גם מחוייבים להגן עלינו. כמו כן, אמר דני כי אסור לישראלים להסתובב רגלית באיזורי "יהודה, שומרון וכו", ושלא מעניין אותו מי הולך ברגל כהנא חי או מחסום ווטצ' הצבא מחוייב להגן עליהם גם ללא בקשתם. השיחה התנתקה ואני המשכתי את השיחה עמו. הזכרתי לו את הסיכום (כפי שקראתי עליו דו"ח של חגית בק) והוא חזר על עיקרי הדברים שאמר לעדי ו. כמו כן הוא ציין שאנחנו מעמידות את החיילים בדילמה ולכן עליהם לעצור את התנועה. הסמח"ט הוסיף כי באיזור היו תקריות רבות, וכי שלושה חיילים נהרגו שם. מכאן שהאיזור מסוכן. הוא הוסיף כי גם ממרחק מאה מטר אפשר לצפות ולבדוק אם אין הפרות בוטות של זכויות אדם (כמו שמישהו יעמוד על הברכיים).בזמן שהותינו שם (כמאה מטר או יותר מההאמר, היה מעוכב אחד, אך הוא שוחרר מהר. החיילים עזבו את הצומת בשעה 7.30. המשכנו משם לצומת דורה-אל-פאוור, היה משם מעבר ער של מכוניות, והעברת סחורות גב אל גב. לא היו אירועים מיוחדים.הערה נוספת: לאורך כל הדרך, ובעיקר אחרי צומת סמוע (אשתמוע בעברית) הגביהו את מכשולי העפר משני צידי הכביש. במקומות מסויימים יש גם סלעים גדולים. גם כשאין מחסומים, הגבהת מכשולי העפר וכן הסלעים הופכים את התנועה לבלתי אפשרית כמעט. הגענו לשוקת בשעה 8.00